לקראת פסח ואנו עודנו עבדים

שיהיה לכם פסח כשר למהדרין
בהשגחת הרברבנות המתרברבת הראשית
שהרבנות קיבלה שוחד יהלומים
לשחרר אתכם מעבדות, בקונספירצייה
של תעתוע החופש, בגוון הומני
שמשאיר אותכם באותו מקום
ודרג - עבדים
צורה יותר הומנית, כביכול, בדמוקרטיה
מיליטנטית של שלטון מדינת צבא
למה שאתם קוראים וחושבים שזו
חירות ודמוקרטייה וחופש הבחירה
גם כשהממשל, נותן לכם זכות פיקטיבית
להצביע, לאחת מחמש עשרה
אפשרויות, של חמש עשרה מפלגות
שבתוכן הן מפולגות ואין בם אדם נקי כפיים
אולי אחד שאין לו ממש דם על הידיים
אבל קומבינה פה, וקומבינה שם
גם בימין וגם בשמאל זה מיושם
מאתיים ועשרים חברי כנסת וממשלה
צבועים, שקרנים, מנופחים ביוהרה
מחפשים כבוד לפני בחירות בשוק הכרמל
לוחצים ידיים לציבור לעיניי טלויזייה
וחוזרים לביתם המלכותי
ומספרים
בואי אספר לך רעייתי, היום הבנתי משהו
משהו משמעותי
לחצתי ידיי ציבור ועמך
אין להם מושג מה אני מייצג
אבל משום שראו אותי בפריים טיים
הם נגשו ונלחצו. אישתי אני אומר לך
הציבור אוהב אותי, אומנם הם קראו אליי
והתבלבלו בשמי
וקראו דווקא בשם המתמודד שלמולי
אבל אין לי בעייה לחיות עם זה
הציבור הציבור
הציבור - בור, בור ועם הארץ
אבל אני, אני האחד הנבחר
איך אפקיר את בני עמי
גם אם הם מבלבלים את שמי, אני
אני האחד הנבחר
לא אוכל להפנות לבורים את הגב
את מקומי יתפוס לבטח איזה גנב
לא אוכל לפרוש למדיטצייה
לא אוותר על המשכורת הזאת
לא על המכונית עם הנהג
ולא על שעת שידור שלי כמרואיין
בפריים טיים
לא אוכל לפרוש כך סתם
עבודת כפיים, תזיק
לעור הרך של שתי כפות ידיי
אישתי הביני, אני הנבחר
וידיי מרוחות בדם וחרא
התלכלכתי במטבחוני הממשלה
עבור העם הזה
אז עכשיו העם חייב לי
את המושב בקבינט
ואת ציחצוח נעליי
והסרת כתמי החרא והדם
משתי כפות ידיי
כן, בעם השקעתי את הכל
העם צריך לגמול
ובקלפי בו אתם מוסתרים בפרגוד
מכניסים, פתק בחירה למעטפה
בעצם בקלפי, יש דרך יפה
לשטות בעורמה
בכם העירומים וביושב במרומים
מתוך חמישה עשר פתקים
עם אותיות ומילים
רק אות אחת מבין כל שאר האותיות
אתם צריכים להחליט ולהכריע
אם זו היא הנבחרת
או אם זו היא, אותה ההיא הנבחרת
והיחידה לבחירה
שבקלפי היה מכל הפתקים רק הפתק שלה
לבחור
בשלטון קומוניסטי, פשיסטי, מיליטנטי
מטיל סררה
בעוד אתם נמלים קטנות
ברגים לא משומנים, מחוסר תקציב
במכונה, הנקראת מדינה
ואתם כלואים בעבודה
דופקים כל בקר, כל ערב, כרטיס
בשעון עצר. במפעל
אתם עבדים
כאילו לא יצאתם כלל ממצריים הפרעונית
אתם מקבלים משכורת
להאכיל לשובע את צאצאיכם
שבבוא היום כמדור לדור
ישאו הם את עולכם
וימשיכו לשמש
כברגים או נמלים, עם חיסכון קטן
של שבוע פינוק, בבית מלון בטורקייה או יוון
וגם אם המדינה דמוקראטית וחופשית
זהו רק תעתוע! אתם עבדים
מקווה שהשארתם בכל זאת
לכבוד חג המצות
ולו בכדי לא להיות עבדים לבורא
כמה פיתות, בפריזר
ותבלין זעתר לזרות מעל
כי מעל אין אלהים
אם אלהים נמצא, הוא אולי - אל הים
אז אני מקווה שהשארתם
ולא הבערתם וביערתם
פירורי לחם להכין שניצלים
שהרי לחיות כאפיקורוס יותר נעים
ואני לא מדבר על שרימפסים
או בשר חזירים
שהחטא של טעמם
אכן, יותר טעים
ואם אין לכם בעיית כולסטרול, שימו לב
אתם שפועלים כמו בעיר נמלים
ודופקים שעות נוספות, בשעוני הכרטיסים
אתכם ישלחו להיות בשר תותחים
אבל מטעמים הומניים ורגישות גדולה
לא יהיה נגיש לכם כבד אווזים בסעודה
כי פיטום אווזים יצא מהחוק
זה לא נאה להאביס אווזים
כדי שהכבד יהיה גדול יותר ויותר מתוק
על עבודות כפיים שאתם עושים יום יום
מוסיפים לכם איזו מתנה - שעון
ואתם יוצאים מגדרכם בתודות להנהלה
שלא האביסה אותכם בעוד
מזומנים לשנה
ובעבור שנה כשסיימתם
את העיקר בייצור מוצר
נותנים לכם מההנהלה
פוסטר וחולצה פשוטה
עם סמל החברה
ואתם, אתם יוצאים מגדרכם
איזה יופי של מתנה

ראש השנה מתקופת בית ראשון
נחגג בחודש ניסן! שהוא החודש
השביעי כיום, על לוח השנה
שהיה אז כבתחילת סיפור מעשייה
היו היה פעם...החודש
הראשון
אז ראש השנה, המיתולוגי
הנה הוא בא, כמעט באופן לוגי
חג שמח לכולכם! ואושר התרגשות
אדרנלין, מציף את הגוף באופן ביולוגי
מקווה שיווצר המצב
בו אתם יושבים בסדר
וחושבים בקצב צב
ליד בני משפחה
שאתם מעדיפים את הזמן הזה
להעביר בקרבתם
ותחת מפה ושולחן
נלחצות כפות רגליי בת דודה
לביצים של בן קטן- אף אחד לא רואה
אבל יש גם מבטים
והם כלל לא תמימים
ולאו דווקא, תשבו ליד הדודה הזקנה
שמדברת רק יידיש, ובושם זול
מתוק מידי, שלה, מעורר אימה
מזכיר ריח מתוק מידי, כריח נבלה
יש לי תיאוריה
שחגי ומועדי ישראל
נמצאים במהלך השנה
לא סתם, אלא מתוך סיבה טובה
דווקא בימים שאתם חשים
פחות טוב מנטלית
איזה דיכאון או דיכדוך קטן
מעלה חיוך והלצה וורבלית
מתחת לשולחן, אותה הבת דודה
התכופפה להרים סכין ומזלג
אבל לבן הקטן היא עושה משהו אוראלי
האם זה יתכן? זה לבטח לא בנאלי
והבית על יושביו בסדר
מסבא רבא ועד צעיר הנינים
וכלי סכ"ום, פורצים יחדיו בחג
בשירת חד גדייה
של מסירות טוטאלית
של כל המשפחה
כמקהלה ווקאלית אך
חירשת שמיעה והאזנה
וזיופים לא משנים
אנו בין כה וכו שתויים
חז"לינו שעמלו בימים קדומים
על סדר החגים לאורך השנים
התחשבו בעובדה הזו
ולקחו אותה בחשבון ודאגו
שאנשים פחות שמחים
או ממש עצובים, אולי באמת מדוכאים
אך רק בימים מסויימים, מדוייקים
חוזרים ונשנים במהלך כל שנה
לפי סדר כל החגים, כל השנים
קולות הששון, השמחה
הדיצה, הרינה והגיל
משמחים גם את אלו, שמר להם בחיים
ובהתחשב בכך
חכמינו הביאו את החגים והמועדים
היישר לזמנים המדוייקים
שאתם מועדים ונופלים
קמים מועדים ונופלים
קמים מועדים ונופלים
קמים מועדים ונופלים
קמים בחגים
קמים במועדים
ואף אחד לא יודע
ששוב לקראת חג
חג השעון, חולפים חודשים
והם נעזרים בחגים, מלמעוד וליפול
והאחוז הזה של האנשים
הנופלים, מרגישים מוקצים
מרגישים מופלים, מושפלים
מעטים הימים, שאתם חשים בהם רע
בדקו כמה רע אתם חשים
כשמתקרבים החגים
יותר רע מימים רגילים
ובכך את הסיבות או הסיבה
להתאחד כמשפחה
כולם עושים בתאריכים שקרוביהם
חשים, שהם נופלים
זו הסיבה היחידה לקיים את החגים
וכתוצאה מכך לשמוח
ולא לחוש את המצוקה, או הבדידות במוח
ולא לחוש במחשבה השוטפת
של הרצון למות או לברוח
אותה המחשבה - לזרוק, כיריקה לרוח
רוח שובבה, רוח השטטות
אותם אנשים חכמים וקדומים
יודעים - זו טעות שלעולם חוזרת
וכן טועים גם בפעם השנייה
עשר מכות על בשר ונפש
כל ילוד יהודי עובר בחייו
האם כל ילוד מצרי פרעוני
חש במקום עשר, דווקא מאה מכות
חז"לינו, יצרו את העיתים למועדים
שלשמם יש סיבות, ככמות סביבונים
בחג חנוכה, בחנות צעצועים, בשיא העונה
לתהות על סיבה ומסובב
לפשר תחושת המועקה
והכאב - להסב
לרגעים הזויים של שמחה
אם זה בגלל המשפחה הגדולה
שאפשר לשמוח, על המפגש עם כולה
גם אם תצטרכו להיות קצת צבועים
כלפיי אלו, שאתם פחות אוהבים
ולהיות נכונים למה שנקרא - חיוך מספר 8
לשלוף מהר מהמגירה
או לחוש שמחה אמיתית
גם אם בעיניי כולם אתה שונה
ובעיניי עצמך, אתה תוהה
למה מביטים בך כהרף עין
ולא יוצרים שיחה
שמסוגלת להתארך לשעתיים
גם אם זה היין, שאנו מצווים ללגום
וללגום וללגום וללגום
להטביע את היגון
ולהיעשות שמחים, לאהוב את כולם
גם את הפחות אהובים על כולם
כן גם אותם
ולא מתוך צביעות
להתייחס אליהם באופן הוגן
אלא לעשות כן, כי אתם שתויים כהוגן
בהוראתו החד משמעית של דיוניסוס אל היין
אם אתם שמתם לב אי פעם, ואולי פעמיים
שהתאורייה הזו נכונה לכם
אשמח לגיבוי, לגביי הנקודה הזו
נקודת חן גדולה, מנושקת, בארץ מיליטנטית
שיש בה לאחוז בנשק
להראות שמרגישים זאת כולכם בליבכם
משהו שאני אישית חקרתי
שנים ארוכות לפניכם
ולאט לאט, נאספו ראיות ועדויות שהרגשתם
בסמוך לחג, עצב שדוקר מהעצם עד העור
בגב, ובגב היד, ובכף היד
אז אשמח לקבל תגובה
איזו גושפנקא קטנה
ארוזה בצרור צלופן, וחוט סרט מסולסל
בצורת שושנה, וקל לפרימה
לאישור תחושת האינטואיצייה שלי
שעולה, על מהירות הריאקצייה שלי
מירי הזנקה, של ריצה מקצה לקצה
למול מקצה שחייה
של מאה מטר, בסגנון חזה
ולהפוך אותה הרגשה שבבטן
למצב פיזיקלי נתון
או מצב צבירה, אחר
מן הידוע וממה שמכתוב
אם זה דג טונה ענק, מוגש על מגש
ולשון מגששת, לטעום קצת אחרת
מטעם קופסאת שימורים של טונה
מה מהם יותר טעים
אחד בפסח ואחד בטיולים
ואם זה תמיד אותו הדבר
כולנו נסכים
גפילטע פיש עם חזרת, בטעם חריף ומר
זה, עם מצה, יותר נעים
מכל מאכל, בכל חג, בנכר הקפוא והקר
נרמס בשיניים, ונשבר
כפיזיקה, שאגוז מלך קשה
אך אחד האגוז בלחץ
אל אגוז שני במחץ
נשבר על צומת דרכים
מלחמת סכינים
מי יעבור ראשון לדרך המלך
ומי יעבור לדרך עיזים
וינפץ גולגולת המלך, כאגוז מלך
באגוז מלך, בלחץ ומחץ, וכרפס...יחץ
ומי ימצא דווקא בשבילי העיזים תשובה
וההשלכות שלו, גללים קטנים קמוצים
עגולים, שאתם מזהים כגללי עיזים וכבשים
כהפיכת התאורייה
לעדות מוצקת, נחושה, וקשה
כאגוז מלך, בפה אישה קשישה
עובדה כמעט פיזיקלית
להפוך לאכסיומה
ועדיין במידה וזה נכון, לא רק בתיאורייה
זה מפתיע
איך החגים, שהוצבו במקומות שונים
על פני השנה, באמצעות יהודים חכמים
בזמנים, שכלי המדידה היו
מכסימום רגליים ואמה
היכולת לזהות, אם סהר הירח גומר או זורח
הולך ומתמלא, או, הולך ומצטמצם
ככוס מים, שאתה מחפש את חצייה המלא
או ככוס מים
שאתה מחפש את חצייה הרייק
אך למעשה, כל הכוס מלאה כולה
אם לא במים, אז במשקה תרעלה
אז סהר ירח, בכדי להגדיר חודש מחדש
זו אמת המידה
שבכל זאת דווקא אותו - את הירח המלא
הגדירו כחצי החודש, כחצי כוס
שכולה מלאה
ואת יום הזריחה
של תחילת החודש הבא לטובה
העבירו במסרים קדומים זוהרים
של יצירת מדורות, על רכסיי הרים
בכדי להעביר את השמועה
לכל קצוות הארץ, לקיים קהילה
בתענוגות השררה
האנשים החכמים
של מילניומים קודמים
היו מחוברים לטבע, לאמא אדמה
או למשמעויות נוספות
כאסטרולוגייה, ושיטות מלחמה
שהם השכילו להבין ולהבחין
מאותות, וסימנים או מופתים
של פעימות הטבע, או דרכו של אלהים
או הגדרת התחושות והרגשות, של בני אדם
שטרם התקיימו כמושגים בעולם
זה גורם לחשוב עד כמה חז"לינו
היו מחוברים, לדברים בסיסיים בטבע חיינו
שבעיני, האדם המודרני הקר
נגיד, אדם שחי בניו יורק
המוארת, ובכל זאת, זו ארץ נכר
כל הלילה ללא הפסקה
פרסומות זוהרות, מתחלפות אלו באלו
שלושים פרסומות בדקה
ושלטים מוארים, בכל פינה ופינה
ומותגים של בשמים, ובגדים
ובתי מרקחת
מנצנצים מחלונות ראווה
אורות ברכבת תחתית
אורות חלונות משרדים
בקומה המאה ועשרים
ובשל כך, כלל לא ניתן לראות משם
את גרמי השמיים, גם אם אין זכר לענן
ואמש טבלת במקווה במים
והיית לאחר מכן, שאנן
והאדם המודרני, מהתרבות המערבית
הולך ומתרחק, בצעדיי ענק
מהטבע המבעיט
או מה הטבע מרמז לו
וזה צעד גדול לאדם
וצעד גדול מידי!!! לאנושות
המתנתקת מהטבע
ולא צעד קטן לאדם, וצעד גדול לאנושות
שנחקק כמושג, של
ארמסטרונג האסטרונאוט
ברגע הדריכה, על אדמת הירח, חסר הריח
ואיש מפני אחיו לא ירא - לא ירא אח
על כל פנים, בטח יעלה כאן חיוך
האח המחוייך
כשאזכיר כלפיי כל הנושא
כחיוך מחוייך, אך...אך...אך
צחוק, פליטה בציחוק, התעלסות לצלילי באך
את שם התקליט
של מאיר אריאל - שירי חג ומועד... ונופל
אז,שנה טובה, יצירתית, יצרית
ויציאה לחירות, מפני עוד
עכבות, ומעצורים מצריים
שכן זו המלצה שלי, לכם
שזרע בי אלהים
בכל חג הפסח, התעמקו בעצמכם
כמו הייתם ביום כיפור
בחשבון נפש מוצהר, וברור
ובחנו לעצמכם מאיזה מעצור
או הרגל, או קיבעון, יצאתם
השנה, מהעבדות של גורם עליון
או לפחות בערב הסדר
הכריזו בפניי יקיריכם
מאיזו עבדות, או אובססיה
אתם מתכוונים לצאת, ולנטוש אותה
כנטישת עבודה לקבלת פנסיה
לעבר החירות, בלי לחשוב מה יקרה ברגרסייה
אז שנה טובה לכם, וחג שמח יקיריי
לאחד שיצליח במשימה הבאה
אתן את כל כבודי, אסיר בפניו את כובעי
לזה שיצא לחופשי, מהתלות בכסף נכסים וממון
אל אחד כזה, אני עוד אכתוב בזהירות ורגישות
ואעמוד על כל אות - אכתוב לו המנון
או אכתוב הגדה, אז
שיהיה לכם פסח כשר למהדרין
בהשגחת הרברבנות המתרברבת הראשית
שהרבנות קיבלה שוחד יהלומים
לשחרר אתכם מעבדות, בקונספירצייה
של תעתוע החופש, בגוון הומני
שמשאיר אותכם באותו מקום
ודרג - עבדים
אך מה זה לפתע מנקר בראשי
אולי כולם כל השנים
מיום ליום יותר מאושרים
ורק הדבר הזה
ההתחיבות לחבור למשפחה בחגים
היא זו שגורמת לדיכדוך
וגם לייסורים
טוב אם כך
אז כשלפני ובמשך החגים
אנו ממש סובלים
ומדוכאים
אז מאיר אריאל שכבר הוזכר
שר עוד שיר
שיש באחריתו דבר
כי אם עברנו את פרעה
נעבור גם את זה
זהו מבחינתי
בין פוליטיקאים
עבדים
וחגים
מועדים
ואין מה לעשות
יש את אלו
שתמיד נופלים
וגם להם כבר נכתב
איך נפלו גיבורים
הדרג העליון במדינת הצבא
עבר כברת דרך ארוכה
וגם אם תמיד הקצין המפקד
צועק לחייליו
כולם אחרי
זה לא אומר שהרמטכל
ישעט אליי קרב
ועל גדר תייל של בונקר אוייב ישתטח
הרי הוא בבור
וצריך לפקח