בהצבעת חברי קיבוץ חוף מבטחים נעשתה החלטה לא לקנות את העיתון שהפך למלך העירום

עיתון משקיע כסף, שכר, לעובדי הדפוס, לעורכים, לגרפיקאים, לכתבים שלו, שצריכים לכסות נושא, שיהיה מעניין לקריאה וסיבה לקנות את העיתון

הכסף הנכנס לעיתון, הוא מפרסומות שנמצאות בין עמודי כתבות
לעיתים קרובות מספר הפרסומות רב מסך הכתבות בעיתון

העיתון לא ישלם לכתב ולא יעסיק כתב שכתיבתו, או לא רלוונטית לזמן, או למציאות, או משעממת, או לא מספיק עמוקה ברמת העמך
כיוון שכתב שכזה, לא ימשוך קהל לקנות את העיתון, וכדי שמספר רב ככל הניתן של קוראים ייחשפו לפרסומות שבעיתון, מהם העיתון מרוויח את רוב הכסף
העיתון חייב להחזיק בכתבים שמוכרים סיפור מעניין

יש לעיתון על מנת להתקיים, צורך לספק סקופים, או כתבות על אנשים מוכרים לציבור, כי העם מחפש את הצהוב, את החדירה לפרטיות, של דמויות שמסקרנות את הקוראים

וככל שסלבריטים יאשרו כתבה עליהם
כך תגדל תחושת העיניין באותם סלבס, ויותר אנשים יקנו את העיתון, וזה ביחסי גומלין עם הסלבס, כי הם זוכים לחשיפות רבות יותר, שיביאו להם קהל גדול יותר, וזה כבר מעגל הקסמים שבו מראיין מראיין מרואיין שמראיין את המראיין שראיין אותו וחוזר חלילה

כך גם מתקיימים במערכות עיתונים צלמי פפרצי, שמחפשים את החשיפה המכסימלית של ידועים בציבור, ושל ידועים בציבור שלאו דווקא רצו להיחשף בפרטיותם, אך כשהם נחשפו בפרטיותם הם חוזרים לשיחות היום, של חשיפתם בעיתון, והופכים יותר ויותר ידועים, וכך הופכים להיות חלק מהקונזוס, או מודעות הציבור כלפיהם, או כמו שאני תמיד כותב, הם הופכים לחלק מהמציאות הקולקטיבית, הם קלפים ידועים מראש, של משחקי טריוויה, שעושה להם פרסום שמקרב אותם או משאיר אותם בהצלחה שלהם, והפרסום אודותם כמעט שווה ערך לפרסומות באשר תהיינה בעיתון. וכולם יוצאים נשכרים

הסלבס הם עוד שמן לגלגלי השיניים של המכונה המכונה עיתון
והעיתון הוא החומר המבעיר ומאיר את קיומם והתוודעות הציבור לקיומם של הסלבס

כך גם העיתון שולח כתבים, במסווה, למצוא את הסקופים, או את המידע המפליל אנשים, כדי לעורר סנסציות, שיגבירו את כמות האזרחים לקנות את העיתון, ולקרוא מי נתפס לאחרונה מחזיק מריחואנה, מי בגדה במי, מי מהידועים מכור להימורים, מי התחתן או התגרש, מי מחזיק שלש תאילנדיות ללא אישור עבודה, מי רצח את מי, מי מכור לקוקאין...העיתון מפרסם כל מה שרק מוכר טוב יותר את העיתון

אם נשוב רגע לסלבריטאים שמוזכרים שנים על גבי שנים בעיתון
התענינות הציבור בחיים הפרטיים של הסלבריטאים
גדלה עם השנים
האם העיתון צריך לשלם לסלבריטאי על איזכורו בעיתון
או הסלבריטאי צריך לשלם לעיתון שבונה את פרסומו של הסלבריטאי

התשובה
אלו הם יחסי גומלין
העיתון מרוויח את עיניין הציבור בסלבריטאי ועל כן ימכור יותר עותקים
והסלבריטאי יוכל לפרסם בעיתון ולהגיע לציבור בידיעה שהוא הוציא דיסק חדש, או ספר חדש, או מופע חדש

סלבריטאי איקס שיודע לכתוב
יכול לכתוב ברצף של שש כתבות, אחת בכל סופ"ש
בעיתון
ומשום שהעיתון מזהה אותו כסלבריטאי שיביא יותר קוראים
ישלם כסף טוב
לסלבריטאי
שבעצם גם רוקד על חתונה שנייה
של עצם פרסומו
וזכותו הלגיטימית לפתוח נושאים אישיים רגשיים
למלא את הצורך שלו כאקסהביציוניסט

וכך גם באותה מסגרת סיפורים מופלאים, על אנשים ידועים יותר או פחות ידועים, שנחלצו ממחלה קשה, או תמודדים עם מחלה קשה, או הקיפו את העולם בשמונים יום, או צללו לעומק של עשרים מייל מתחת למים, או יצאו ללא פגע מתאונת דרכים, או חזרו בתשובה, או חזרו בשאלה, או יוצאים קבוע עם איזה סלבריטאי

כתבות בנות עמודים מספר על פרשיות שונות, שהעיתונים בתחרות עם עיתונים אחרים ומתחרים, מי יפרסם קודם, וכך איזה עיתון, ירוויח קהל קוראים גדול יותר, שיקפיץ את מחיר דפי הפרסום, אך גם יזכה ביותר בקשות של פרסומאים, לפרסם בו את מה שהם רוצים לפרסם

לכל כתבה בעיתון, העיתון משלם לכתב על פי מספר מילים לכתבה
ככל שהעיתון יפרסם סנסציות, או פרופיל בדמות אדם שיש בסיפורו עיניין, יגיעו לעיתון יותר קהל קוראים. וכך יותר אנשים הנחשפים לפרסומות

לכל עיתון יש את ההזדהות עם עמדתו הפוליטית גם אם היא במרכז
או נוטה שמאלה או ימינה, גם אם כל עיתון מתיימר להיות אובייקטיבי

העיתון שולח כתבים אחרי אנשים מעניינים או סקופים, כדי שתהה סיבה לקנות את העיתון

כל עיתון על פי דעת העורך הראשי, מאפשר דף אחד קטן, לתת לציבור להביע עמדה, בנוגע לכתבות שהתפרסמו. זו דרכו הדמגוגית של העיתון להראות בזעיר ענפין שאנו מדינה דמוקראטית
שזכות הציבור להביע עמדה וחופש הדיבור
מסמלים את הדמוקראטייה
שהיא שוב
דמגוגיה של העיתון
באם לכל מיליוני האזרחים במדינה
יש רק דף אחד להביע את דעתם
והעורכים בעיתון מנפים אותם באופן מחושב

כל עיתון מאפשר בתשלום, לפרסם כל דבר שאנשים רוצים לקנות או למכור. ממכונית ועד מצלמה דיגיטלית או מכון עיסוי או קורקינט

האנשים הקטנים, משלמים לעיתון, ובדרך כלל לעיתון נחשב, המופץ בתפוצה גדולה, הרבה כסף, כדי שיהיו להם יותר הזדמנויות, של יותר קוראים, או מחפשים למיניהם, של קנייה/מכירה. כולם יוצאים נשכרים, העיתון גבה את סכום גודל המודעה מהאזרח הקטן, האזרח הקטן מרוויח יותר פניות של מה שרצה לקנות או למכור. ומשרדי הפרסום זוכים לפניות גדולות יותר, מחברות ותאגידים שזקוקים לפרסומות, ומחיר הפעלת מפעל פרסום, עולה יותר כשהפרסומות זוכות לשיווק המוצרים המפורסמים, בקנה מידה גדול יותר, כתוצאה מפרסום בעיתון

העיתון, גם אם הוא חי על פרסומות בלבד, מרוויח את הכסף של האדם הקטן על מודעות

בכל עיתון, מדור מודעות, של קנייה ומכירה, כמכוניות ועד מכוני עיסוי על קורקינט על רכבת הרים שעל קרוסלה בתשלום, רווחי יותר, ככל שהעיתון הוא גדול יותר, ומספר הפונים לפרסם מודעה, של מכירה או קנייה, רבים יותר, ככל שהעיתון גדול יותר
והעיתון גדול יותר ככל שהוא
לא
אי טון
דהיינו שותק ללא עמדה
אלא מכונת פרסום מלאת תכסיסים ומניפולציות אישיות ומדיניות ועסקיות

בכל עיתון כיום, יש את הסוג של המודעות או הפרסומות, הנראים סמויים יותר, באופן של פרסום מוצר, הערוך וכתוב ככתבה בעיתון, הממליצה על מוצרים. אבל לא, העיתון לא לוקח אחריות, על פרסומות שכאלו, הוא תמיד כותב באותיות קטנות, בראש עמוד פרסום מסוג זה, שזו מודעה, או שזו מודעת פרסומת, או מדור פרסומי. וכן, כמובן שעמוד פרסום מסוג זה עולה יותר, מפרסומות שלא מסתתרות מהיותן פרסומות

הסיבה שהעיתון דורש כסף מהאזרח הקטן, זה כדי לבטא, שלא כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה בעיתון

העיתון מגדיר את עצמו כאוטונומייה שלהכנס לתוכה משלמים כסף
וכאוטונומייה, לשים לעצמו את הקווים האדומים, שלא העיתון ולא האזרח הקטן, ישברו את ההגדרות והקווים האדומים

דוגמא לכך, כמה כסף שיש בכלל בעולם, לא יקנה בשום אופן מקום בעיתון, של עצומה רבת כוח, ורבת אנשים וממון, לדבר בשבחים כלפי רוצח ראש הממשלה, ובקשה לתת לו חנינה, או זכות להתייחדות והבאת צאצא

ובכל זאת במקרה בו עורב מזמר לכתב שבניגוד להחלטת בתי המשפט רוצח ראש הממשלה נמצא בתהליך של הפרייה
בין אם בהתייחדות עם אישה ובין אם אוננות לכלי פלסטיק להעברת זרע להפרייה
העיתון ישלם לכתב שכזה משכורת כפולה
כי העיתון הזה עושה עם כתבה כזו הכפלה אם לא שילוש של מספר העותקים של העיתון

העיתון כן ישלם כסף לכתב, שייצא למחקר, ויחזור עם כתבה ראוייה, של סיקור מימדי התופעה, של צידוד רב מצודדים, ברוצח ראש הממשלה
כי דבר כזה הוא הבערת אש בשדה קוצים, שתוביל למכירות גדולות יותר של העיתון

?מה קורה במדור הנפטרים בעיתון
כל אדם יכול בתשלום, לקנות שטח בעמוד הנפטרים, ולמשל המשפחה עצמה במדור זה, משלמת כסף, בכדי להודיע וליידע את כל המכרים שמישהו שהם מכירים נפטר

זו אף סוג של נחמה, להנציח את המת היקר לנו, על עמוד העיתון ביום פטירתו

זה זורק אותי לחשוב, האם כל בני האדם זקוקים להכרה ארצית, או רוצים הכרה ארצית, או רוצים להיות ידועים? ואם זה לא הסתדר בחיים, מנת חלקם בפרסום כלל ארצי, זו הגשמה לשניית מודעות, של קוראי העיתונים. שהם זוכים לה, יום אחד מאוחר מידי, אבל עדיף מאוחר מאף פעם לא
?לא

יחד עם זה, ישנם מקרים שאדם רב פעלים, נפטר. אדם שהחזיק באיזה מונופול של עסקים, או היה מוכר בציבור, או היה מוכר על ידי האנשים שיושבים בחלונות הגבוהים
במקרה זה, קולגות, או זוטרים, או מכרים, קונים גודל הודעה המנוסחת כמשתתפת בצער המשפחה

אין כאן סיבות אחרות, חוץ מאנשים שמציינים את שם העסק שלהם, בתום דברי ניחומים, וזה בעצם פרסומת בפני עצמה. ככל שגודל המודעה
יותר גדול, ועל כן יותר יקר, אומר
אני עשיר, אני רווחי, אני קיים, אני משגשג, תקנו אותי, תקנו ממני
וההוכחה היא גודל השטח הפרסומי שאדם כזה קונה
ושוב אני אומר
מציין בתחתית ההשתתפות בצער, את הלוגו ושם העסק שלו

ככל שאדם יכול להשקיע סכום יותר גדול במודעת אבל והשתתפות בצער המשפחה
הוא אומר אני
X
בהודעת השתתפות בצער זו, על פני חצי עמוד, שזה אומר אני
X
עשיר, רווחי, וזו דרכי לחלוק כבוד
על כן אני מכובד
על כן אני משגשג
על כן אני אמין בתחום עיסוקי
על כן
קנו אותי ואת המוצר שלי
כי אני הטוב ביותר
כי אני מכבד כבוד, ומכבדים אותי בגלל שיש לי כבוד למכובדים המכבדים אותי

אין כאן שום דבר חוץ מניצול סרקסטי, היפוקריטיות וצביעות
שכנראה נובע, מהספק כבוד, להשיג פרוטקציות, או הטבות, או יכולת להמשיך לשבת סביב שולחן המלך

כל הסיבות הללו, מצביעות על נכונות האנשים לשלם עבור כל הסיבות הללו

והעיתון, הגוף מהנייר, שעוטף את הדגים של מחר, גם יודע לגבות יפה כסף, מאותם היפוקריטים

בנוגע לפרסומים, למדור פרסומי, ולא פרסומות או כתבות, על מנת לצאת להגנה על בכיר כזה או אחר, ברמה של רמט"כל או שר ביטחון, מערכת העיתון עדיין חייבת להראות לנו אובייקטיבית. גם אם העורך מצדד ברמט"כל, שלעומתו רבבות דורשים את פיטורי הרמט"כל בשל סיבות שונות
כניהול לא תקין של הצבא, או כתוצאה מתאונת אימונים מלאת אבדות
או ניצוח על מלחמה רבויית מחדלים

העיתון נמנע מלשלוח כתב שיראיין לאחר עשיית תחקיר ארוך, את ראשון החיילים ועד אחרון החיילים, כי תוצאות ריאיון כזה עלולות בשל סיבות שונות כחוסר בעובדות, או תחקיר של אנשים שמטרתם לקדם ולזרז את המערכת הצבאית על מנת להתקדם לתפקידים בכירים יותר
על ידי הורדת בכירים מהם מהצמרת מהר יותר

(ומסוגלים להטות את הכף בדיוק לצד הנגדי של עמדת העיתון (מאחורי הקלעים
או יצירת מצב שכתבה שכזו תראה כמוזמנת על ידי הרמט"כל, להוכיח את עצמו, וצדקת דרכו
על כן, הרמט"כל מנוע ומונע מעצמו לתת דין וחשבון היוצא להגנת עצמו באופן גורף, בכתבה עיתונאית. העיתון עצמו רוצה להראות נאמן לאובייקטיביות, אז גם הוא נמנע מכתבה שכזו
???אז מה נשאר

נשאר לתת לקבוצה של אזרחים או מילואימניקים, לצדד ברמט"כל
ולשלם לעיתון על המילים היוצאות להגנת הרמט"כל, במדור פרסומי, שמציין שהוא מדור פרסומי באותיות קטנטנות, כאשר באותיות ענקיות המושכות יותר את העין, יהיה כתוב משהו מפתה לקרוא, ולבלי שים עין שאכן זהו מדור פרסומי. ככה כולם יוצאים
טוב בתמונה הזו

ואין מה לעשות הרבה אנשים נופלים בפח כשאינם קוראים בבירור את ראש הדף עם ההודאה שזו מודעה
או מודעה פרסומית
או מדור פרסומי

אך למען האמת, לדעתי האישית, כאשר שמים לב שנושא כבד משקל
כפיטורי הרמט"כל נמצא בגוף ותוכן של "מודעה פרסומית" מוריד את הערך של אמיתות הדברים, ומעורר איזה אנטיגוניזם כלפי הרמט"כל

כשרואים שאנשים שלמו כסף ל"מודעה" שכזו, זה מצמצם את הקבלה שהעובדות נכונות ולא סוטות מהאמת של התרחשויות הדברים
וגם הרמט"כל נחשב פחות אמין

ועוד יותר מכל זה, אדם בדרגת רמט"כל, יכול לכנס כנס עיתונאים ואנשי תקשורת אחרים באיזו שעה ביום או בלילה, מתי שהוא רק חפץ בכך, ולייצג את עצמו, ולצאת הרבה יותר אמין

אם הרמט"כל היה מתראיין לעיתון גדול, ומרום דרגתו לזמן לכנס כל עיתונאי שהוא בוחר - כל עיתונאי היה רץ על הסקופ הזה, והרמט"כל ותומכיו לא היו צריכים להוציא שקל על פרסומים

אחרית דבר
התאגדות כמה אנשים עם כסף לצודד ברמט"כל במדור פירסומי
רק מוביל הפוך את דעת הקהל

אם לעיתון היה שווה לראיין את הרמט"כל כסקופ או יציאה מגבולות האובייקטיביות, העיתון היה עושה זאת מזמן

אז למי שלא קולט
עדיף לתת לרמט"כל את הזכות להגן על עצמו, בכל רגע שיבחר לעשות כנס עיתונאים
מאשר להוסיף חשד במדור פרסומי

אז, היש טעם בכלל להשאיר לעיתון שטח של מדור פרסומי, כשזה לא נוגע
בקרסולי האמת בשטח, או בקרסולי האמון של הציבור

במקום להתראיין בכתבה ולהוכיח את עצמך, באיכות שפרסומת לכל דבר
לא תגיע לקרסוליים, של סקופ על התנהגות וניהול מלחמה באופן שדין וצדק הציבור יטו לטובת הצהרות ועובדות שהרמט"כל יכול לזרות להוסיף ולתבל את האמת שלו עצמו

והאם זה נקרא צדק שבזכות כסף אפשר לרכוש את הטוב בעורכי הדין המפולפלים, או בכסף לרכוש אמון של העם, במודעה במדור פרסומי

האם מדור פרסומי עושה יותר טוב מפרסומת גלויה

האם השימוש במדור פרסומי הוא בכלל לגיטימי או צעד נבון, כשקונים את השטח שלו בכסף לעיתון, וחותמים על עצומה לטובת הרמט"כל

האם זה בכלל דמוקראטי ליצור דמגוגיה שמעוותת את המציאות
במדור פרסומי

האם דעת הקהל, או עצומה של קהל, במדור פרסומי היא קבילה כשמדובר
בהוצאת כסף עבור דף בעיתון, בו אין גבולות בין אמיתות ושקרים
כשקבוצת מיעוט אחרת במדינה הדמוקראטית שלנו כיום, לא יכולה להרשות לעצמה להביע את מה שנוגע וכואב לה - בעוד אין לקבוצה הזו את הכסף להשקיע במדור פרסומי

הדמוקראטיה אוכלת את הדמוקראטיה, כדינוזאור בעל שני ראשים שמנסים לנגוס זה בזה

הדמוקראטיה גוססת מול עינינו בקניית הבעת דיעות אישיות במדור פרסומי בעיתון. או בהפגנה אזרחית לטובת משהו כלשהו, כשמספר המפגינים הוא מאה מפגינים, שבצילום ממסוק מעל הכיכר בו ההפגנה מתקיימת, ניתן ליצור על ידי מאה המפגינים שבאו, בצעד פשוט של תוכנת פוטושופ להראות כעצרת שהגיעו אליה ארבע מאות אלף איש

הצעדים קדימה לעתיד עוד ישיבו אותנו לעידני חושך וחושך על פני תהום
גם אם נתנהל בהלכות נימוסים בריטיים על כוס תה של שעה ארבע עם ביסקוויט
ועלעול במדור האסטרולוגייה או התשבצים

וקניית דף בעיתון תסתיים באותו היום בו הסרטים יהפכו לפרסומות והפרסומות לסרטים

בשני העיתונים הגדולים בארץ שני שליש מהדפים הם פרסומות

ושליש אחרון מתחלק על מרואיין שמתראיין למראיין שרואיין על ידי המרואיין שראיין את המראיין שריאיין את המרואיין

אז איך אלך בגיא צלמוות ולא אירא רע
???????
נשאר רק לעטוף את הדגים בעיתון ולשלוח לראש המאפייה
ואם התיישבתם עם עיתון ליציאה בשירותים
והנייר נגמר
לא ממש צריך להיות לכם צר
להשתמש בעיתון שלא תופס את המים של מחר

האם יש בין קוראיי עורך עיתון שמעוניין בי ככתב
???
אם כן, אני בא, כבר עכשיו
על המשכורת נדבר מחר
כשמכתב זה נשמר בכל מיני מחשבים באינטרנט
והעיתון של היום לא רלוונטי
או רלוונטי בדיוק כמו העיתון
של שבוע שעבר
ושל שבוע
לפני השבוע שעבר
ובאותו האופן
אותו ערך
לכל עיתון שהבעיר מדורות

אשרי העיתון המבעיר מדורות ל"ג בעומר
כעיתון המבעיר סקנדלים בשדה הקוצים של מרפקנים סלבריטאים מתחכחים עם פוליטיקאים שמנים
שלא עשו אותם באצבע
אבל עשו אותם בטעות בעבור שני גרוש
שקיבלה רחב ברוחב לב
וברוחב איברים שנאה השתיקה להם

כמה עולה עיתון בכלל
???
צריך לשאול את אורנה בנאי
או את לימור
או את ג'ודי
שלום
ניר
מוזס
...
...