מי אני ומה אני? חלק א' הריון ולידה

בחג החנוכה של שנת 1971 בנר שני לחנוכה, כמו מקום שני
בריצת אלפיים מטר סיזיפית
בתשיעי לדצמבר הקר, לא ממש רציתי לצאת, ולגלות עולם
אולי בגלל הקור, אולי בגלל שכבר הייתי כאן בעולם
בגלגולים קודמים, בהם כנראה
ראיתי את איוולת ועוולות בני האדם ורוע לבבם
ולא רציתי להיות עוד אחד שחי, מלא מסננות ופילטרים
כמעט עד בלי רגש, מהידיעה ומהחושים והרגשות
של האמת המרה של המציאות, שהתקינו בני האדם
אז בעזרת מלקחיים קרות הוציאו אותי - ונולדתי
אז בגלל חג החנוכה של שנת 71, אותה השנה שג'ים מוריסון
טבע באלכוהול וסמים באמבט מים קרים בפאריז
אבא ואמא המופתעים לגלות שיש איברון זכרי בין רגליי
אז הם קראו לי אורי בחולם מלא
עד כי אני חולם גם בשעות יום - והשם עוד יהלך לפניי
כאדם חסר שחר או תכלית, אך אהיה כשמש זורחת וכשמש שוקעת בעיתה
ואאיר באור רך של שלהבת נר את הדרך, לכמה אנשים
שימצאו באורי ניחומים - ושביל עיזים שאאיר עבורם
יהיה מיוחד מדרך המלך הצפוייה
וכן, יש לי בעייה גדולה עם מקרה לידתי שנחגג בחג חנוכה
כי הייתי לבטח אחד המתיוונים המעדיף תחת שלטון היוונים
לסלול יותר דרכי מלכים ובניית מקדשים לאלים
של המיתולוגייה היוונית מאשר לפלס את שבילי העיזים
ונצחון ישראל ויהודה בהנהגת המכבים
היא מבחינתי תבוסה כנגד אמות מידה של אסטטיקה
של עמודים הלניסטיים מרהיבים ומקדשים עם פסלים אידיאליסטיים
וראשית חוכמה פילוסופית שמחוץ לספר של עם הספר
ללא רתיעה אכנס למערה אפלה ושחורה, ואוציא
את השמנה והסלתה לכבד את מוקיריי המאמינים לי ובי
באם זו יהירות שחצנות ויומרנות שאני מעיד על עיסתי
אני לא חוזר בי ממילים אלו, כי כזה אני
שכן נולדתי בן, לטובים לטייס ולטובות לטייסים
וכמו בספר הנחשול, בעוד שיער ראשי בבלונד ארי גרמני
האמנתי בכל ליבי שמלח הארץ אני, ובני משפחתי
כמו שקורונלייה תמיד חשבה שעושים לה
כי היא קורנלייה, ולא כי היא שדה אדומה
וכזה אני, גם כיונה ותן בשיר של יונה וולך - יונתן
אני עוד אאסוף את ראשי בשני ענפי קזוארינה
או בשני ענפי אקליפטוס אוג, וכארול אחד מצמרת אפול
עוד אאסוף את ראשי המוטל בסלסילת ראשים של גיליוטינה
היישר לנייר צלופן מרשרש
והילדים, האחרים, באמת לא ידעו שאני כזה
ואני עצמי חשבתי שאני אפילו הרבה יותר מזה
בדיעבד קראתי למקרה לידתי : האם ניצלה בלידה
והבן ניצלה בגיהנום
ההורים רצו לקרוא לי בשם מובהק של בת
מאחר ובאותן שנים לא היו מכשירי אולטרא סאונד
ואבא היה אז טייס קרב, וכבר נאמר רבות כקלישאה
שלטייסים נולדים ברוב המקרים - בנות וכל בת - אישה
בדיעבד עמדתי על דברים וערכים כגון
בעל בועל נקבה בנקביה. בחור בוחר בחורי בחורה
אביון מביא נערה עשירה לאביונה. מהות החיים הברות ומשחקי מילים
שחור הלילה רוחש רחש ליליות מנגנות על נבל לבן. למשחקי המילים
בטח אשוב שוב, אך אין טעם כעת להלחם על כל אות סימן ומופת
עד שמלחמות ומוות על טעם של לחם
לא יחרצו עוד דיני לוחמים בכדור
ורסס רימון לשכב למנוחת עולמים בבית העלמין - אלא מלחמות
אחרות בין מצביא למצביא יתקיימו כמשחק שח-מט ללא הרוגים
בני העם
ההורים היו בטוחים, שברחם אימי ברחמיה הגדולים
במנהרת הקסמים והנטיפים האולטרא סגולה
אימי קלטה ואספה אותי, לביצית שברחמה, בעודי כזרעון זעיר
כמוצר של ננוטכנולוגייה ממזערת
אני זוכר איך שחיתי היישר אליה
במיצי התאווה (שידוע שמיצי התאווה, כמה קטיפתיים
שהם מסוגלים להיות, הם גם משמידים בחומצתם
את רוב הזרעים). ואני בשיוט זנבי בקצב של מנוע טורבו מנסה לשנן בעל פה
מה אומר ואגיד וכיצד אתרברב ביחודיותי, המפציעה
פעם באלף או אלפיים שנה
אני זוכר איך הגעתי לאוזן הביצית היותר קרובה לשער הזהב
המוביל אל תוך הפלנטה, רק יחיד ומיוחד
רק את זה שהוא מכולם, הנבחר להיות האחד
ובין בליעת רעל מיצי התאווה הקטלניים, הצלחתי לגמגם
את כל תכונותיי החיוביות, ואת הדברים שעשיתי
וכמה גדול ונחשב הייתי בגלגול הקודם
אני זוכר שאמרתי לה באוזן הביצית, שאני הוא האחד הנבחר
הבטחתי לא לשעמם אותה לרגע
הבטחתי שאהיה אדם טוב, רגיש, סימפטי, אמפטי
הבטחתי שאני אביא לעולם יופי והדר מלא טעם אקזוטי
הבטחתי שלא אהיה עצלן
הבטחתי שאת כל מה שיש בי לתת - אתן, בלא להניד
עפעף של חרטה
הבטחתי לא להיות קמצן, לתת מעצמי לכולם
הבטחתי שאם לא אהיה עני ואביון וכסף לא יהווה בעייה למיחייה
לתת את כל יצירותיי כלשלוח לחמי על פני המים, ולהיות שמח
עד קצה השמיים
הבטחתי שהדבר החשוב והערך העליון בעיני זו המשפחה
ושאודה יום יום לגורם עליון וההגחה העליונה, שניתן לי מכל המשפחות הנשפכות
בציחוק דמעות לבנבנות - את המשפחה שלי שהיא אחת מהמשפחות יותר טובות
הבטחתי להפגין וירטואוזיות בכל מה שיהיה לי בו כשרון
הבטחתי לחשוב על מושגי סלנג כמו חבל על הזמן וסוף
לומר לאישה - את מוצאת חן בעיני, אך לדעת להבהיר את הסטייה
בשפה, ולתת את הרמז הבא: את מוצאת חן בעיני, זה אומר בהפוכה
שאת חמדתי רועת הצאן הנחמדת מוצאת את החן בעיני הירוקות
ואני מוצא חן בעינייך
אומר : שאני מוצא את היופי והחן שנגלה בזיו פנייך שלך
הבטחתי לא לומר לעולם "חמודה", תעבירי את החמאה
כי לחמוד זה מעשה אפיקורוס, "אל תחמוד" זו דיברה
הבטחתי לאמא שהיא תהיה גאה בי. גם אם היא לאה משנים ארוכות
שבהן התגאתה בי בפניי
ונאלצה לשמוע אותי מדבר בלא הפסקה וללא מנוחה
ובכל זאת הוסיפה תבלין לחיי. ונתנה לי אתגר
להיות ראוי לרום ווניל וקינמון
על כל מעשה ממעשיי, ושנאצלים יהיו המעשים
ולא מאכזבים כפריחת אזוב יבשושי בנחל אכזב
הבטחתי לדעת לאהוב, ולדעת להראות ולהביע אהבה
הבטחתי לזכור באופן כמעט פנומנלי את כל קורות ותמורות
העיתים
הבטחתי לספור צעדים ותנועות ומחוות וג'סטות ומניירות והבעות פנים
הבטחתי לדעת להקשיב להאזין ולשמוע, ולא לחרוץ דין של אדם
משמיעה על אופיו בעיני אחרים, טרם שמעתי את גרסתו שלו
לכל מעשה שעשה ומתוך אלו הצטדקויות ונימוקים ותירוצים
הבטחתי לספר סיפורים
הבטחתי לכתוב שירים גם אחרי גיל ארבעים
כי מי שבן עשרים וכותב שירים
הוא בן עשרים וכותב שירים
אך אם הוא כבר בן ארבעים
וכותב שירים
משורר הוא! ומשאיר מעיתותיו שיירים
הבטחתי לערבב צבעים שטרם נראו בציורים
הבטחתי למצוא רוחות ושדים
ופיגורות של אנשים, מתוך כתמים של אפר
אחרי התבוננות מעמיקה למשוך קו
ולהאניש את האפר ואת הנייר
הבטחתי לדבר בהתאמה, באינטונצייה מדוייקת וחדת משמע
הבטחתי להקריא לאט לאט לאט את
יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו
בקול מקולות מלאכים שרפים וכרובים המרחפים בינותיו
של חלל תחום וסגור של קירות כנסיה או אוהל שם במדבר
הבטחתי שלא יעבור יום מיום מות אימי, בלא שאפגע
בנפשי וגופי ואחבור לאימי באובדני
אמרתי לאמא אדמה שלי
שגם בגלגול הקודם הייתי צאצא שלה
הזכרתי לה את השיחה שניהלנו בזמנים אחרים
באחד מבתי הקפה המשקיפים, על השקיעה הכתומה והורודה
של השמש מעבר לאופק, של אל הים - בו השבעתי אותה
לקבל אותי, כצאצא גם בגלגול הבא
ואל אלהים, אל הים רצה וביצע
דהיינו התגלגלתי עד כאן למקום הנוכחי
זה שכאן ועכשיו לתמיד
והנה אני
זאת אומרת שאמא עמדה וקיימה את הבטחתה ושבועתה לי
וצר לי על מיליוני אחים בנשמה
שאבדו ברעל מיצי תאווה של שפך הקישון המורעל
דבר אחד שהבטחתי היה לא לגעת בסמים
אך ככל שחלפו השנים
בהם ידעתי בביטחון שאני - לא אמות לעולם
אולי נאיבי, ואולי ולו רק, כי אני השטן
ניסיתי להתגרות בגורל
עץ או פאלי, יצרתי צלמיות חימר עם זקפה פאלית
יצרתי צלמית חימר עתיקה שאלהים עצמו מאמין בה
העזתי לומר שאנו בני האדם
אותה צלמית חימר פאלית שאל אלהי האלים
מאמין דווקא בנו ובה
הסקרנות שלי והצורך לומר - בחיי, ניסיתי הכל
אך סוף כל חי - ריח המוות המתוק מידי
הסקרנות הרגה אותי החתול
וכמו שנולדתי ללא אבחנה מוקדמת שאני יוולד זכר בר איבר
בתאריך הבדל של יום, מיום הולדתי
ג'ון לנון נרצח ללא אזהרות מקדימות
אז כמעט כל צעד שמישהו עושה באקראי - מסתתר חתול בשק
ודג זהב רוטט בשק שקנאי
כן, הבטחתי טרם בואי לעולם
לא להיות קנאי, אך על דברים מסוג זה
אפתח בדיבור רק במהלך מערכה שלישית במחזה על חיי
נו...שוין...אללי אללי
מי שיש לו חמש במטבע לשון - הוא השמח הראשון
ומי שמטבע עשרה שקלים בן שלשה צדדים, כולל צד העובי
הוא הרשע
באגדה של פסח שעל ארבעה בנים דיברה
ואני תם, ואינני יודע לשאול
ובשאול דרכתי על מקומי
ורק בחלוף שנים, אני יכול לראות באופן קומי
את חיי הנבזים נבזזים
לו רק יכולתי להסיר מחדש חומות פילטרים ומסננים
ולגעת באמת. באמת ובתמים
אז שירו - מים לדוד המלך, מים מים לדוד
ואם כל זה הכתוב כאן
היה ארוך ומייגע
אני מבטיח בהמשך הבלוג - יומן וצורה לתיעוד
גם להסתפק בשבע שורות
שלש שורות קוקאין לעצמי
וארבע שורות של אנרגייה אצורה במעט מילים
אז שיהיה, נו...שוין
שיהיה מחר יום אביב נעים
היום היה יום של העלאת זבח סטייק פילה
סטייק פילה לבני אדם סועדים
וריח עשן הגחלים הצורבות בשרים
הוא הזבח
לאלהים רבים
ולא
איני מאמין באלהים
אני בטוח שזו המצאה של אנשים
בכדי לכונן חברה וקהילה
מציאות קולקטיבית
עליה אם יצא מתי שהו
לכתוב
אשמח לשתף את העובדה
שהעולם המערבי
הוא השבט הפראי והאכזר
מכל שבט אינדיאנים
שהאדם הלבן
מחק
לתוך בקבוקי האלכוהול
תמורת זהב
אבל ביינתיים
אני אוסיף לכתוב בבלוג
שהוא טרנד חדש
שאף הוא יחלוף
דברים יותר קצרים
אולי מגוחכים
כדי שלא תיאלצו לנסות להבין
את פשר הזרימה והחרוזים
המכהים את הרעיון הפילוסופי המרכזי
שכן כתבתי
שאני כותב על לידתי
ומשם ועד כאן
חלפו הרבה מים וגלים בים
אבל אולי כפרק משמים וארוך שכזה
זו הדרך להתמודד
עם ניסיון להבין
איך אישה סוחבת בטן
למשך תשעה חודשים
כן, אני חושב שיש מקום להשוואה
בייחוד אם האישה הביאה את הצאצא מספר ארבע
וכל אחד נולד לשם
של צדדים במשפחה
שנפלו קורבן של אפר
באושויץ
בשואה
.
נו
לקרוא את זה היה כל כך נורא
???