"קודש וחול - חילול אסטטיקה יהודית

היצירה "קודש וחול - חילול אסטטיקה יהודית
הינה היצירה האחרונה שאני מציג בימים אלו, זהו למעשה "מיצב" שעשוי ברובו
READY MADE
במקרה זה השימוש בחפצים קיימים אינו בא כדי לתת לחפצים הקיימים מהות שונה ממה שהם במציאות
הם אינם דימוי או אלגורייה למשהו אחר ממה שתפקידם בעולם אמור להיות
להיפך הוא נכון החפצים הקנויים באים לומר ולהצהיר על מהותם כפי שהם וכפי שמשתמשים בהם במציאות. ובכל זאת באופן בו המיצב שלי בנוי, החפצים שהם חפצי קודש יהודיים סימבוליים הופכים להיות אנטיטזה לקודש והופכים להיות מחוללים ויום יומיים באופן השימוש שאני עושה בהם. לא יצרתי את המיצב כדי לפגוע בפלח מהאוכלוסייה, סתם כדי לפגוע בדת היהודית ובקודש, אלא כדי לציין רעיון פילוסופי!!! כאשר הגעתי למצב בו אני מציג דווקא את המיצב הזה, האמנים המציגים, אמורים להתמלא בהשראה ולהיות מכוונים על ידי האתגר למצוא את מה שיש להם לומר בשדה האמנות הפלסטית, כאשר האוצרת קיבעה כקונספצייה את סוג החומר שיש לנסות להתחבר אליו - הפעם הנושא היה "חול" ואני נמשכתי לדוש ולסער את עצמי לגביי מה האמירה הכי חזקה שלי בנוגע לחומר המסויים וכך הגעתי לדבר המתואר הבא
"קודש וחול - חילול אסטטיקה יהודית"
יצרתי שולחן אמיתי למראית עין, עם כל הכלים והסממנים של בית מסורתי, בארוחת ערב שישי, כשכל שהיה על השולחן - צלחות, בקבוק יין, כלי תבלינים מלח ופילפל כוסות יין עשויים מזכוכית - שהרי זכוכית לכוסות וצלחות וקערות מופקת מחול. והאוכל על השולחן כמו למשל דגים - מצופים בחול, כמו גביעי היין המלאים בחול, וכמו קעריות מרק מלאות בחול, וכמו חלת שבת מצופה בחול וכמו כיפה שבקודקודה חול, וכמו ספר "סידור" שעל כריכתו מודבק חול, וכמו כוס קידוש ובקבוק יין לקידוש מלאים בחול אני מנסה להצביע ולומר, שאני לא מתעסק רק מהצד של ההומור השטחי על מבדיל בין קודש לחול, אלא כוונתי הייתה שבעצם באלפיים שנות גלות, כולל המשפט לא תעשה לך צלם, או פסל, הבנתי שבעצם כמו תורת העיצוב מהמזרח הרחוק - הפאנג שוואי, הדברים היפים ביהדות, מה שנחשב כקודש, מה שכל ארוחה משפחתית מסורתית דתית יוצרת פעם בשבוע בערב שבת, עם כלים מכסף, עם ספר הסידור מתוכו קוראים או שרים, עם שני נרות השבת על הפמוטים, עם המפה הלבנה, אלו הערכים האסטטיים המייחדים את היהדות, שנמצאים כשרים והופכים קדושים, כמו יצירת אמנות של ליאונרדו דה וינצ'י שמעריציו לעולם לא יחללו או יפגעו ביצירתו, אלא יוסיפו להלל ולהפוך את יצירתו כקדושה עבורם, האסטטיקה של העולם מימי יוון הקלאסית עם פסלי אלים ואלות, ועם עמודים עם כותרות הלניסטיות, ועד פסל דוד של מיכאל אנג'לו אלו הערכים של העולם הסובב אותנו - שההשוואה אליו באסטטיקה יהודית היא ברמת הסדר, הניקיון, הזכות, הטוהר, והם חלק בלתי נפרד מהתרבות היהודית כל אלפי השנים, אלו הם בעצם גם סממנים אסטטיים כמו להתפעל פעם בשבוע מיצירת אמנות מהעולם המערבי, עד הארה של אברך בישיבה שהואר לו משהו על העולם או על חייו מתוך הכתובים, לאחר פילפולים מרובים על אותו פסוק כלשהו. בעינין החילול, אני יכול לומר שזה בא מהצד החילוני-חרד שלי, ובעצם מתוך ההומור, השתמשתי במילה חילול - חול , מתוך המקום של החול, שבא כמשחק מילים, שהופך למציאות, כשהחול הוא חול ים, והוא מתערבב עם הקודש, לועג לקודש, והופך את הקודש לנחלת הכלל, כשבעצם החול היום יומי כמו ימי חול, הם יותר לוקאלים, יותר רדודים יותר פופולרים יותר עמך, יותר עממיים, ונוגעים גם בפשוטי העם שאין להם קודש אמיתי, ובכל זאת הנקודה או הקונספצייה שלי לגביי חול ויחד עימו קודש הייתה אך ורק לציין את מה שמאפיין את היהדות מבחינת ערכים אסטטים השווים לערכים אסטטים של הפאנג שווי או פסלי אלים ואלות ועמודים הלניסטיים שבאים מתרבות יוון ורומא הקלאסיים