קיבוץ חוף מיבטחים איחוד וקיבוץ חוף מיבטחים מאוחד

ההכרות שלי עם בחורה בשם דקל התחילה
כשסבתא שלי שכבה במחלקה כירורגית בבית החולים של קיבוץ חוף מיבטחים מאוחד
ואמא של דקל הייתה מיטה ליד סבתי בבית החולים של קיבוץ חוף מבטחים מאוחד
אימי החלה בשיחה קלה עם דקל כשדקל באה לביקור אצל אמה

לפתע מתוך השיחה בין דקל לאימי נוצר מצב שיש מכנה משותף
ביני לדקל
שקשור בבן אדם שאני עובד איתו
על עיבודים מוסיקלים לדיסק שלי
ודקל במקרה גרה באותו הביניין בו הוא גר

אני גר בסמוך לבית החולים של קבוץ חוף מבטחים איחוד
דקל גרה בסמוך לבית החולים של קיבוץ חוף מבטחים מאוחד

בדיעבד שמעתי שאותו בחור השמיע לדקל
חלק מהקטעים שאני והוא יצרנו
ודקל אהבה את הקטעים האלו
דקל בקשה מאימי לתת לי את מספר הטלפון שלה
שמרתי אותו במועדפים ולא צילצלתי שבועיים

כעבור פרק הזמן הזה באיזהשהו יום
הופיעה בביתי בחורה בשם דקל
נראתה טוב לגילה, אך צמד העופרים הן שני זיתים קטנים
שככל שדקל מתלהמת שואגת ונובחת
הזיתים הופכים פחות ופחות אטרקטיביים ומגרים
והופכים קטנים עוד יותר
בהתקפות והשתלחויות תוקפניות
חסרות אמפטיה שמייצרות כנראה אפטיה
עוד ברגעי פגישתנו הראשונה

נכנסתי איתה לדיאלוג ארוך בו היא נסתה להבהיר לי
שכמה שאני בארבע עיניים איתה
וכמה שאשאל אותה על עצמה
אני רק אבין פחות ופחות עליה
ומשום כך היא הציעה לי להצטרף לקולקטיב
כדי לראות אותה כפי שכנראה היא רצתה שאני אראה אותה
אבל למעשה לאחר מעשה את רוב הזמן ביליתי עם עצמי

כי דקל עם כמה שהיא אמרה לי שיש לי יכולת
לבחון אותה כבן אדם זה רלוונטי, רק בסביבת חבריה לקולקטיב
גרמה לי בהחלטה ספונטנית להצטרף אליה ולקולקטיב

מאחר ועשיתי טעות בעוד אני ודקל בביתי בקיבוץ חוף מבטחים איחוד
הסכמתי לדקל לנסוע ברכב שלה למקום האסיפה של הקולקטיב
בקיבוץ חוף מיבטחים מאוחד
מבלי לחשוב איך אשוב בתום הערב
לביתי בקיבוץ חוף מיבטחים איחוד

דקל מהרגע הראשון שהגענו לפאב המלא באנשים וברוחה של פולה בן גוריון
ברחוב בן גוריון
בעצם הייתה מחוץ לטווח הראייה שלי
במהלך הערב
במשך כל פרק הזמן שלפני שידור משחק הכדורגל
של אר"הב נגד איטליה
במסגרת המונדיאל
ומחוץ לטווח הראייה שלי גם זמן ארוך אחרי משחק הכדורגל
שהוקרן על מסך בארקו בפאב "פולה" ברחוב בן גוריון

דקל צעקה עליי ביום הכרותי איתה
מהחמש דקות הראשונות שנפגשנו
אם הרחבתי משפט כלשהו ליותר משבע מילים
והיא התרתחה שאני מנהל מונולוג

העובדה היא שאני נוהג לספר סיפור של שעתיים
עם הסברים שנמשכים לבסוף עד ארבע שעות
וכמעט אין לי מעצורים
וגם נכון הדבר שקיים בי יצר לדבר המון
טוב, אם אני מודע לבעייה שלי
אומרים שזה כבר חמישים אחוז בחצי הדרך לתקן את דרכי

דקל עצמה ביום הכרותנו
כבר לצערי ממש נבחה עליי
שאני מדבר רטורית ובמונולגים
היא לא מתפשרת על כלום בחייה
בזמן שזמן רב לא ננעץ בה שום לולב זקוף מחג סוכות

והאמת שאני מודה בעובדות
שצורת ניהול הדיאלוג שלי
הוא באופן בו אני מרחיב לאורך ולרוחב במשפטים ארוכים
פרטים
שלוקח להם זמן עד שהם מובנים
שאני שואל שאלה ולא סתם נואם

ואני שוב מודה שאני מודע לכך ומכיר בבעייה
ומנסה לאט לאט בחיים
למתן את עצמי, וברור לי שהדרך לשלמות עוד ארוכה
אבל אף אחד לא נולד מושלם
ולהגיע לשלמות זה רק כשנגמר השיעור, ומגיע הזמן המורטלי
למות

אבל ככל שאני פסקתי להתפרץ בשיחה
להביע עמדות ודיעות שונות מול דקל
דקל עצמה בעצם פתחה במונולוג ארוך כאורך הגלות
כשניסיתי לעצור אותה
ולו רק כדי לבקש ממנה
שתבהיר לי איזו נקודה שהיא דיברה עליה
היא שוב שאגה עליי שאני לא נותן לה לדבר

אז בעצם לא למדתי עליה כלום
חוץ מההרגשה שהיא בדיד בודד
שלא מוצא את עצמו בחיים
עם אישיות שנמצאת על סף מצוק ותהום
ופשוט מבועטת
להיות חשופה בדיבור או בהתנהגות שלה

אז למדתי נאדה
פשוט שום דבר
אודות דקל
פרט לעובדה שמאוד חשוב לה להיות מוקפת אנשים חמים
גם כדי להרגיש נוח
שאף אחד לא מתמקד בה בתנועותיה ולהבחין כמה בעצם היא לבד
במהלך הערב הזה של יום ההיכרות איתה
והצטרפותי למה שהיא הגדירה כקולקטיב
היא הייתה אחוזה תזזית
ומעבריה בין שולחנות,סביבם התקהל הקולקטיב
מאיזה שהוא חוסר ביטחון עצמי שלה
לא ממש איפשר לי לעמוד על טיבה

התחושה האחת הספציפית שלי של מה אני לומד על דקל
שאחזה בי כהבנה
שהייתה מטרתי ללמוד על דקל כמה דברים
שהיא טענה שאוכל להבין רק כשהיא עם חברי הקולקטיב

קלטתי שבעצם אין לה שום קשר עמוק
באמת עם אף אחד ואחת
והקולקטיב הזה עוזר לה להסתתר
מפני העובדה שהיא מודעת לה - שהיא לבד
בדיד אחד קטן שנשאר על שולחן
אחרי שכל הבדידים נאספו לקופסא אחת

על פי מיטב הבנתי דקל לא הצליחה עד היום
כשהיא בת שלשים ושש
להיות בקשר זוגי עם אף אחד
ליותר זמן מהקשר שיש לה
עם החתולה שלה שהיא מכירה רק שנה

ולדאבוני כשראיתי את רוח התזזית שלה
או ניסיונותיה לצמצם בצעקות
כנגד גבר שנמצא איתה ערב אחד
בדיוק כמוני
והיא בדרישותיה רוצה לצמצם ולגמד
כל מי שנמצא לידה
וכנראה זו הסיבה שגברים (כמוני) פשוט
בורחים לה מבין האצבעות

כי אני למשל אדם מאוד דומיננטי בחברה ובזוגיות
ואני לא אתן לעולם לאף אחד לשים לי מחסום פה כמו לכלבים
כדי שלא אוכל להיות אני עצמי
עם כל האנרגיות שלי, שהן אנרגיות מאוד חזקות ושטלתניות

כך שבאמת מפחיד בהתחלה להכיר אותי
כי האנרגייה והנוכחות שלי חזקים מרוב הגברים
ואני שחי ועובד כאמן
שבאמת מה שחשוב לי
זה היכולת להתבטא מתי
וכפי שאני רוצה
בגחמות או הבעת תיסכול
וגם הבעת שמחה גדולה
ולעומת שמחה
פשוט לרקוד את החיים בסגנון המיוחד שלי כאינדיודואל
לא יכול בכלל לחשוב להכנס לקשר זוגי
עם מישהי שתגביל אותי במקום לתת לי פידבקים

מוזר לי שהיא עצמה לא רואה את ההבדל הגדול
שבין קומץ חברי נפש שלה
לבין המון מכרים שלא ממש מתוודעים בינהם עליהם עצמם

אז ככל שהזמן חלף הבנתי שהיא פשוט בגילה המאוחר
כנראה שכחה את גילה, ומתנהגת סטייל התערטלויות של טינקרבל
ונעה כל הזמן בלי שעין או אוזן תצוד את המראה שלה
או את הדברים עליהם היא מדברת

חמש הדקות היחידות בכל הערב הזה שהיה משהו ביני לבינה
היא התגרתה בי בישיבה צמודה אליי
ובהנחת ראשה על זרועי ושיכמי
נהנית מרגע של ליטוף שיערה
ושוב כאחוזת תזזית
נעלמת
ואין לי מושג היכן היא, או מה הצעד הבא שלה
זה מה שגרם לי לתהות איך אני חוזר הביתה לקיבוץ חוף מיבטחים איחוד
בלי לשלם למונית מאה שקל
על ערב סתמי שביליתי בתל אביב גפן
כדי להכיר יותר טוב מישהי
שבדיעבד עדיף היה שלא הייתי מכיר אותה כלל
אלא אם כן הסיפור הזה שאני כותב עכשיו, מעניין מישהו

רבק - יש מישהו בקולקטיב הזה שלא מדבר ומספר או מזכיר
כל הזמן את הקולקטיב - או עונה פעם אחת
בלי לשחק אותה נכנס לפייד אאוט ומטשטש את קו האופק
מישהו שיבהיר מה זה הקולקטיב הזה
שחושב שהוא קולקט כל מה שיש בו טיב
ומאיזו סיבה מי שבאמת יש בו טיב
ירצה להיות בקולקט טיב הזה
יותר מלהיות הגולם במעגל
שיהפוך לפרפר הכי יפה של המועדון שבתוך המועדון
מועדון שמעריך את מעלת היופי כמעלת אופי
מישהו שיצביע על נ.צ כיעד או מטרה של כלולי הקולקטיב

יש לי כל כך רע באופן פילוסופי
על עתיד העולם הזה להפוך מהיותו הכפר הגלובאלי
למציאות קולקטיבית
בה כבר אי אפשר להיות שבט אינדיאני
עם טכסים וריטואלים איזוטרים
ולהתקיים כאינדיוידואל בסביבה אנרכיסטית
ההולכת ונרמסת על ידי המציאות הקולקטיבית
עד שימור מוזיאלי של שמורות טבע
הנדחקות למחלקות סגורות
על ידי כמרים ממירים ורבנים חבדניקים
מחופשים לפסיכיאטרים
ותחת התחפושת הם בעצם הפסיכים
שלא מכבדים את זכות האינדיוידואל להיות אינדיוידואל
ומחדירות פילים של שלשה מיליגרם
ומי אש על טהרת האלכוהול המזוקק
עד התרפסות והשתחוויה והאלהה וסגידה
של ניצולים מהשמדת הייחוד שלהם
כלפי הכמרים והרבנים המחזירים חזירים בתשובה
כתוצאה מתופעות הלוואי של התמכרויות לפילים ואלכוהוליזם

לא, אם זכרוני אינו מתעתע בי, אני ממש לא אזכור כשאהיה זקן עם זקן לבן
ברגע של חיוך על הקולקטיב הזה
והוא ממש לא נתפס אצלי כקולקטיב ממגנט ומסתורי, יותר מכל קולקטיב
אחר, והייתי זמנים ארוכים יותר וקצרים פחות בקולקטיבים שונים
אחרים ומסתוריים וממגנטים
ואני עדיין נמצא בקולקטיבים שונים שלא קוראים לעצמם באופן מופשט קולקט טיב
אלא למשל
המועדון שבתוך המועדון שבתוך המועדון

אולי לא אזכור את הקולקטיב הזה כשאהיה זקן עם זקן לבן
כי אני לעולם לא אהיה זקן
אחרי השיר שכתבתי על אדם צעיר ומה יש לו בחייו
בו נשאלה השאלה כשאהיה אדם זקן מה יהיה לי בגילי
ובייחוד אחרי שקראתי את השיר אדם זקן מה יש לו בחייו של דוד אבידן

הזיתי ותהיתי עד שלא טעיתי כשהחלטתי שאני לא אהיה אדם זקן
אני אלך למקום רבצי ולמנוחתי לעולמי עד ועדן
כשברגעיי האחרונים אאזין לג'ים מוריסון שר
THIS IS THE END
WHEN THE MUSIC OVER TERN OFF THE LIGHT
עוד טרם אטפח זקן שנזרקת בו כסיפה של כיסופים
אני אלך לשם
תחת מרבציי דשא ירוקים וקרירים בשקט ושלוות עולמים
בדיוק כשאסיים את מטרותיי
שנתבקשתי לבצע כשולייה של צייר תפאורה
לסרט שנקרא "החיים" של המפיק הגדול בהוליווד בני ברק ומאה שערים
כוח עליון
ששוכר את כישוריי לעבור בלקה
על התיפאורה של העולם במה עקומה הזה

אז אם הקולקטיזדינאבי הזה
מוצא בין גורמיו המתייעצים בישיבה במטבחון
את הוויתו כגוף
שמעדיף שידי לא תהה משגת, זה הדדי
בעוד אני מכשכש לזנב הקוק- טיב
אין לי שום רצון כלל לנסות לאסוף את
הבוטנים או הבוטניםמיןטוב
המין טוב שבקולקטיב שידי אינה משגת

אז האם שיחררתי, תשובתי - לא שיחררתי כי מעולם לא החזקתי

ואם ניסיתי לאחוז בשתי קרני המזבח
קרני המזבח בגודל של אפונה ירוקה
ולא ממש ריחנית, אז רפו ידיי
אף על פי שבעצם לפי הלך הדברים
כפי שהתרחשו במציאות האיזוטרית הזו
כפי שמוחמד בא אל ההר
כך ההר - מזבח הכהנים בעל שני האפונים
שינה את היוצרות ובא אליי כאילו הייתי הר
אז מוחמד, שחולם שהוא עליסה בארץ הבדד אחיה בדד אמות
בדד בדד
של שיר עם נעימה מזרחית זוהר ארגוב סטייל
מה אתה תמיד יושב על נקודות
תהיה משוחרר תהיה אוטנטי

שנראה רק למרחקים ומעט יותר מידי מטושטש
וכמה שאש המזבח יותר קפריזית ומשתלהבת ומציתה בזדון
בלי לתפוס שזה בזדון
ובטוחה שהפירוש שזה בזדון זו טעות אופטית
כי התכוונה לצרוב ולשרוף בשוגג
ואינה מבדילה מעשים
שנעשו בדעת כמעשים של זדון
ומעשים שהתכוונה בשוגג
מרגע שהתכוונה
היו כבר זדון
כך אני מבין יותר על הצורך להחזיק בגחלים הלוחשות
של הוויתה
בידיים שחשות את הנקודה הכואבת וללחוץ עד שכל הכאב יתמוסס
היא זקוקה לידיים שיכולות להרגיע את הטירוף הקפריזי
אבל ביני לבין עצמי
ממש לחיים באופן פיזי
אין לי מקום לאופי קפריזי כחלק זוגי
על כן אני מניח, שלו אי פעם זמן או רגע, החזקתי
אז כן
הרי אני אומר ברייש גליי
שיחררתי!!!!שיחררתי!!!!שיחררתי

שיחררתי את עצמי
שיחררתי ידיי שאינן משיגות את הקוק לק סנפ טיב
ושיחררתי את הלומת הנפש השפנפנה
למי שייקח ויוכל להכיל את הקפריזות
ולצמצם כל כך הרבה מקום של עצמו מעצמו
עבור הצמדות לשני העופרים
גם אם גודלם כאפונים

ואני מקווה שיש בקולקטיב
מי שיניח שיש סיבה להשגיח
כי אפשר לזהות שזה משהו מוזר
אם יש עדיין מישהי בגיל 36
שחושבת שהיא בעלת הזכויות של הכינוי טינקרבל וההתנהגות של טינקרבל

אז אם החזקתי, טעיתי! ולמזלי תהיתי! והבנתי
מה מו מי תפסתי
אז שיחררתי
לאפשר לכל דיחפין יטה ויאכול חול
באם לסביבה הזו של עליסה בארץ הקולקטיב
שהנפש שלה כשפן הביט
(A BIT)
קלוק קוקו קלוק וורק אורנג' הנחה בדרכים נסתרות את השביל
והפגיש את ההוא שהגיח, להיות המשגיח
כשעליסה מביטה במראה
ורואה את שני האפונים של עצמה
כמו נשים כותבות שירה
זה דבר מתוק דביק
כמו סוכר חום מותך מתוך ספר בישול צבעוני
הן כמו משוות שדיים מול המראה הגדולה בחדר השינה
ועליסה מביטה ומשליכה על עצמה
את השתקפותה של עצמה בהתקפה קפריזית
אז שעוד יבוא אריה השקר למיטתה לשכב, לשקר, לזיין
lie, lie, lieon
ויעזור לה לחבר את הפאזל של חייה
העשויים מסנדל הזכוכית של ליכלוכית
עד שתהה בריאה וצלולה
ושפויה ונעימה ונוחה לסביבה
ולשקר המתוק
של החיים יפים עד כי מכאיב בעיניים

ואולי אולי אולי
בכל זאת עוד כמה שנים אזכר שהיה יום נוסף
כמו ימים מיוחדים רבים אחרים בחיי
שישבתי אצל פולה אשת איש חזון הפרחת הנגב
ותוך כדי שיחה על בן גוריון
באמצע משחק כדורגל במסגרת המונדיאל
אמרתי לבחורה אחת יפה ולחברה הטוב
שברגע שאומר שאני אזרים אנרגייה מהאאורה שלי
כדי שבאותו הרגע יכנס גול
לטובת איטליה
התחלתי לומר ונכנס הגול

אז אני אומר לצעיר מבני ביתי - זכור דבר אחד
אל תשחק על המזל יותר מהרגע בו המזל שלך התממש
הגורל והמזל משלימים בינהם רק לרגעים קצרצרים
זכית, עשית רושם, אל תטיל אימה על מצריים בפניי פרעה
אם כבר הצלחת לעשות את הרושם הניסי שלך ברגע הראשון
ואם פרעה
לא האמין לך בראשונה
אל תאיים בעוד שמונה מכות חשמל
שחק על הגורל והחירות ישר ללב
ישר איים על פרעה במכה העשירית
האחרונה
היותר כואבת - מכת בכורות

כל מה שיש במכות שבינהן, סתם ביזבוז זמן ואנרגיות

אני מניח שתיערך שיחת בנות חשאית
על פי כללי הקולקטיב
שגורסים ברגעי גראס דקים
לפתוח פינות אישיות
ולא להצניע חמוקיים או כוונות נסתרות
או
מתכונים לצייד ברחובות תל אביב-גפן
שונא את תל אביב גפן שונא את תל אביב גפן שונא את תל אביב גפן
שונא את תל אביב גפן שונא את תל אביב גפן
והנסיעה חזרה הביתה לקיבוץ חוף מיבטחים איחוד
הייתה אחת הפעמים החזקות יותר בתחושה
שאני נמלט על נפשי מתל אביב גפן
וחשבתי לעצמי למה התכוונה סינדרלה
כשאמרה לי שבשיחת ארבע עיניים
אני רק אבין עליה פחות ופחות
מאשר אם אני אראה אותה בחברה שלה
הקרוייה הקולקטיב

ואז הבנתי שכל הקולקטיב הזה
הוא עומס של בדידים
שנאספו מצינת הלילה של בדידותם
והתרכזו יחדיו
כי אין להם באמת חברי נפש אמיתיים
כי נכון הוא המשפט שידידים יש אלפים
אבל חברים טובים לחיים
אפשר למנות על כף יד אחת
וזה הוביל אותי לחשוב
מה גדול הכאב להיות בן 36
ללא חברים ברמת חברי נפש אמיתיים
ובעצם כמה בודדה היא הולכת בשדה המוזהב
וחשבתי לעצמי בדרך
כמה שאני מתעב רעיון של קולקטיב וקיום של קולקטיב

על כל פנים כאן מתחיל פרק הסיום
שהוא אחד מהקטעים הכי מגעילים ודוחים
ובלתי נתפשים על הדעת
יום למחרת הקולקטיב הצופה במונדיאל
היה יום שסבתי הרגישה פחות רע
והסכימה לקבל אותי בחדרה לשתי מילים
בבית החולים שבקיבוץ חוף מיבטחים מאוחד
שקרוב למגוריה של דקל
באותו היום אמא של דקל נשלחה מבית החולים של קיבוץ חוף מיבטחים מאוחד
להתאוששות בבית החולים שבקיבוץ חוף מיבטחים איחוד
ממש על יד ביתי

בזמן שעל הבקר ניסיתי לתפוס את דקל בטלפון
בהצעה שתבוא אליי לקיבוץ חוף מיבטחים איחוד
ונלך לבריכה שמגיעים אליה רק 5 או 6 בני אדם בצהריים
ואז שתלך לבקר את אימה
אבל דקל לא ענתה לטלפונים שלי

אני ראיתי את סבתי
הייתי המום הייתי נרעד, הייתי מפוחד
וכשתם הביקור כשנכנסתי לאוטו
והתחלתי את דרכי לקיבוץ חוף מיבטחים איחוד
דקל התקשרה אליי והתחילה לצעוק עליי
שאני ילד קטן שלא איכפת לו מסבתא שלו
ושאם הייתי גבר הייתי יום יום אצל סבתי

ולא היה איכפת לדקל בכלל
שסבתי היא זו שהייתה מבויישת
לבקש ללכת לשירותים בזמן שאני שם
ועל כן ביקשה ממני שאשוב הביתה
ודקל משפילה אותי בטלפון
למה אני לא עומד על שלי
ברצון להיות ליד סבתי
גם אם אני מסביר לה שישנה איזו היררכייה
של משפחתי
שיש כמה אנשים שמחליטים מה טוב לכל אחד במשפחה
והגיעו למסקנה שלא טוב שאני אהיה יותר משתי דקות אצל סבתי

אז עוד בדרך
דקל צועקת עליי שאני לא בן אדם
ושאם אני לא אצל סבתי
אז היא עצמה דקל! הולכת לסבתי! לראות מה שלומה
ולדווח לי בטלפון
כאילו שבני משפחתי שנמצאים ליד סבתי
לא מודיעים לי כל שעתיים, על המצב של סבתא

ודקל אכן עשתה זאת
היא נסעה לבית החולים של קיבוץ חוף מיבטחים מאוחד
לבקר את סבתי
בזמן שאמא שלה עצמה שוכבת בבית החולים של קיבוץ חוף מיבטחים איחוד
שעל יד ביתי

וכמובן שהמשפט היה ברור מאליו
ולא מאולץ לומר לדקל
שאין לה מה לחפש אצל סבתי
ועדיף שאם היא כל כך בוגרת ויודעת הכל
אז שתיסע בעצמה
לראות ולעזור לאמא שלה
בבית החולים של קיבוץ חוף מיבטחים איחוד

בכל מקרה אבסורדים פרדוכסים המה

לא ממש מעוניין להביא לידי ידיעת הקולקטיב
עם מי יש לכם עסק
מלוכלך ולא בריא ובמצב נפשי כל כך רעוע
אבל אני כן חש סכנה לנפשה של דקל
ואני מציע שמישהו אם לא כל המכלילים עצמם בקולקטיב
יתנו לה כוח וחוזק וביטחון עצמי
לפני שכמו שהגברים בחייה נעלמים כמו חול מבין האצבעות
דקל עלולה להיעלם כחול דרך האצבעות של עצמה
תשמרו עליה
תשקו אותה מים
והיא תניב עבורכם
תמרים מתוקים