ההרצאה המצאת אלהים על ידי האדם בשעה שמונה ושישים ותשע דקות בגורן של קיבוץ חוף מיבטחים

ההרצאה המצאת אלהים על ידי האדם
בשעה שמונה ושישים ותשע דקות ושמונים ושבע שניות
בגורן של קיבוץ חוף מיבטחים
נא להתיישב בחצי גורן, למאחרים לא יסופקו סיגריות נובלס בחודש הבא

במראת הזכוכית הספקתי להתבונן ארוכות
להתבונן בבבואתי עד שמצאתי את עצמי
ותיקנתי את עצמי, מביט בעצמי, ומקבל את עצמי
גם אם יש לי כאן או שם איזו צלקת
גם אם אני נמצא עדיין בהתהוות
גם אם יש על פני איזו פלולה
שאני מקבל אותה כחלק ממני
באותו מבט ממושך במראת הזכוכית
חש תחושת פיספוס
שלא התחתנתי עם זו שהייתי איתה חמש שנים
והנתינה שלה וההבנה שלה לכל גחמותיי
לאורך שנים
שבצעד לא מחושב ובחוסר ההבנה שכמוה
עם יכולת ההקשבה והעצה הטובה
והמשיכה הפיזית שלי אליה
לא תהיה עוד
ואף ההרגשה המוזרה שברוב הזמן שהייתי איתה
לא הרגשתי רגש אוהב במיוחד
שרק בדיעבד כשזה הסתיים
ובמקרה זה הסתיים
באופן שאני עצמי שילחתיה לרחוב
הבנתי שאני באמת אוהב אותה
אבל זה כבר היה מאוחר מידי
ונאמרו יותר מידי מילים קשות ופוגעות
עד אין סיכוי להשיבה

כל חיי שחלפו בעודי עם יד שמאל החזקה
והנני איטר יד ימיני
המבט שלי על אנשים, היה כאילו אני מביט במראה

כשחלפתי ברחוב מרכזי בתל אביב במצב רוח עגום
יצא צירוף המקרים שהאדם החולף על פניי, מיוסר בדיוק כמוני
ומשקף לי בהבעת פניו את הרגש שבתוכי

אני מתכוון שנראה לי שמשום שבעודי ילד
עם המקום בו גדלתי בסיס צבאי
נאלצתי להתפתח מהר
כי העובדות והאובדן הרב והעצב והמלנכוליה
האפילו על זכרון בריכת השחייה של עונת הקייץ
ומתוך בריכת השחייה הזו שהייתה לי גן עדן
הפכה עורה לגיהנום

גדלתי כילד בגיהנום מוסווה לגן עדן
וכמה שניסו לחסוך ממני את הכאב
של אובדן טייסים בטיסות אימון
טייסים שהיו הורים של חברים שלי
כך רק התעצמה הידיעה שלי כילד
שכמה שנוף עצי האקליפטוס וריח פריחתם
הם מסווה של שכול יתמות כאב ואובדן של אנשים יקרים
הייתי חייב לנוכח המציאות הזו
הרצינית הזו
להתבגר בעודי ילד

אבא חזר
זהו שיר שכתבתי, אחרי הרבה שנים של חוסר יכולת לבטא
את שעל ליבי
השיר הולך ככה

רק בלילות לראות
את אבא בבית
אבא חזר
אבל אני רואה סרט מצוייר
אבא שלום
אני רואה עכשיו סרט מצוייר
אני עוד ילד קטן
אז מותר
לא מבין שאבא חזר
ושאבא כל לילה חוזר
ושאבא כל לילה כמעט לא חוזר
ואבא כל לילה חוזר אליי
הביתה
אבל אני עוד ילד קטן
רואה עכשיו סרט מצוייר
לא יודע שזה בסדר
כמו כל ילד קטן
לראות עכשיו סרט מצוייר
בלי לחשוב אם אבא חזר
אז אבא שלום
בלילה אני אלך לישון
כולי יודע שאין פחד
כשסביבי גדר
ואבא טס בשמיים
ועליי שומר
ואבא חוזר
כל לילה הוא חוזר
כמעט שלא חוזר
ואני לא צריך דובי או נני
ואני ילד קטן
שומר בסתר ליבי
במעטה הנאיביות
מדחיק בכוחות עלומים
התפקחות
לא רואה
כן רואה
רק סרט מצוייר
נאיבי עדין
לא עדין
רגיש לא מרגיש
שאבא הלילה חזר

זה פחות או יותר כמה שיותר מדוייק
לתחושות שחשתי באותם ימים
ראיתי בילדותי את העולם כמו להביט במראה
זה למשל כשאמא שלי ישבה מולי
ואכלה עם המזלג ביד ימין שלה
אז כמו מראה או חיקוי של קוף
חשבתי שיד ימין שלה
היא בעצם מול יד ימין שלי
ומשום כך כדי לשקף את המראה
הייתי אוחז את המזלג
ביד שמאל שמול ידה של אימי

בחיים האמיתיים אדם שעומד מול אדם אחר
יד שמאל שלו היא מול יד ימין של השני
אבל, כשמביטים במראה
יד שמאל נמצאת מול יד שמאל

דוגמא לבלבול הזה: התמחתי בספורט הסיוף
יש לי תעודת מדריך סיוף
אחרי קורס של 3 שבועות במכון וינגייט
קריעת תחת

מספר בני האדם שהם איטרים
קטן בהרבה ממספר האנשים שידם החזקה היא הימנית
משום שזה היה נדיר לסייפים ימניים
לסייף מול סייפים שמאליים
וכאיטר יד ימיני
דווקא אני יכולתי לסייף יותר עם סייפים ימניים
הייתה לי נקודת פתיחה גבוהה יותר
בתחרויות סיוף
.
ברוב תחרויות הסיוף בארץ ובעולם
המתמודדים על המדליה הם ברוב המקרים שמאליים
שמסייפים מול שמאליים
וזה באמת באמת יותר קשה לסייף מול אדם שמאלי
כשרוב הזמן כל הסייפים התאמנו מול ימניים
הייתי מדורג במקום הרביעי בארץ בסיוף

אבל מאיפה ולמה אני שמאלי איני יודע

לא יודע למה כבר מהילדות הנקודה הזו
שעלולה או ממש מעידה על פיגור לא קטן
למי שרואה בעיניים צרות התפתחות מאוחרת
גם אם אני חושב לעצמי בניגוד לרוב
שאדם שמגיע אחרון
לדיעה או תפיסת עולם
אחרי כל אלו שהתבגרו לפניו
זה בעצם ההיפך מפיגור
ודווקא נגיעה בגבולות הגאונות
היכולת ללכת שלב שלב ולעמוד על משקלו
להאמין בדרך שלו
לא להתבייש שהוא איטי
או צועד אחרי כולם
וסופג יותר לאט אך ביותר מחשבה לעומק על הוויתם של דברים

וההתקדמות לאמת היא בצעדים קטנים
מצד אחד
ויכולת גאונית מצד שני
שלי עצמי כילד
לחקות את המציאות כהשתקפות במראה
או בתהליכי רישום דמויות ומודליסטיות
או בהביטי במראה שעות ארוכות
בתהליך של יצירת דיוקן עצמי
עשיתי לעצמי את התרפייה
לשנות לעצמי את תפיסת העולם

אחרי מחשבה ארוכה והתבוננות
עד יכולת להבין את הטעות האופטית
שאני רואה את המציאות כמראה
איכשהו על ידי גורמיי עליון
נותבתי לכיוון של ציור
כדי ללמוד את השיעור הזה
בהבדל בין השתקפות במראה
לבין הביטי במציאות על בני אדם
ולראות ולתקן את התפיסה שלי
שאני מבין שההשתקפות במראה
היא אשליה מסויימת
לעומת המבט על המציאות עצמה

כן לב האדם לאדם
והכוונה היא שכמו שהפנים משתקפות במים
כך משתקף ליבו של האדם האחד בליבו של השני
אם אתה משדר קרירות, תקבל קרירות
אם אתה מעניק חום, תזכה גם אתה לחמימות

ועל זה אני אומר שלמדתי די הרבה ומספיק
בכדי להסביר
שאם ליבך משתקף לי במים
זוהי האשליה של המראה
בהשתקפות הזו
יד שמאל שלי תהה מול יד שמאל שלך
בניגוד למציאות
דהיינו אילוזייה או שקר

אז כמה שאני לא אתבונן או כן אתבונן
בהשתקפות של עצמי הנרקיס או של זוגתי הנרקסיסטית במעיין צלול
של מילים כתובות
זה יראה כמבט על מראת זכוכית
שקרית
ונוגדת את המציאות והחיים
וכנראה מסתירה את האמת שמאחוריי הדברים
שאגב מידי פעם מבהיקה וחושפת טפח

אבל גם אצל מלכת אנגליה
עם כל הנימוסים
אם תתקיים שיחה איתה שעה ארוכה
ניתן יהיה למצוא נקודות להיאחז בהן
כשממש מחפשים
אולי אפילו בתת-ההכרה
מבלי שמודעים שפועלים באנרצייה הזו
ככל שיחקרו יגלו
את המקומות השלילים, או את העלבון

וכל זה יראה בזווית הראייה
שכדאי לשנות קצת את נקודת המבט
כי אם מהזווית הזו משדרים אמפטיה יקבלו בסימפטיה
אם את משדרים קרירות מקבלים קרירות
ואם משדרים ומעניקים חום, יעניקו חום חזרה

אני מרגיש שהיחס הזה נובע,
ממה שאנשים מייצרים מניסיון חייהם ועל פי החינוך שקבלו
שאם לא נחיך לעולם כשאנו מתעוררים משינה
העולם כולו לא יחייך אליינו

אם נקום בבקר ונגיד בקר טוב בחיוך לעולם
כל היום והעולם יחייך חזרה אליינו, בתשובת בקר אור

אחרי מחשבה ארוכה והתבוננות
עד יכולת להבין את הטעות
שאני רואה את המציאות כמראה
איכשהו על ידי גורמיי עליון
נותבתי לכיוון של ציור
כדי ללמוד את השיעור הזה בהבדל בין השתקפות במראה
לבין הביטי במציאות על בני אדם
לראות ולתקן את התפיסה שלי
שאני מבין שההשתקפות במראה היא אשליה מסויימת
לעומת המבט על המציאות עצמה

זה נבע מצעד יהיר שלי עצמי
שזו התכונה המפגרת שלי
לפעול כבני אדם מבוגרים
בעודי ילד
בלי לחכות עוד זמן
ולהתבגר לאט וליצור לאט את בניית העצמי
עם הקפדה על כל טון
אינטונצייה
או הבעת פנים
או אבחנה
ותשומת לב על המחשבה
או הבעה
או תנועת זרת קלה
או בחירת וברירת המילים שלי

כי אני תמיד טוען כבן אדם בוגר
שכמו שספר הספרים הייתה התורה הראשונה בעולם
או לפחות העתיקה ביותר שנשמרה

ובשל כך
היהדות
היא מה שנקרא קצת דת שקופצת מעל הפופיק

כדת ראשונה ללא ניסיון קודם
הגדירה את עצמה
וכוננה את עצמה
וקראה לעצמה עם סגולה, באיזו יהירות
ונותנת אמונה
בצידקת הדרך והיותנו עם סגולה

ממש כמו בסרט הנחשול
בו רואים איך נותנים לקבוצת תלמידים ספציפית
כל הזמן מחמאות ושהם הכי טובים משאר הכיתה
בדומה לחינוך של הנוער הארי בגרמניה
ששיבח את הגזע הגרמני
בהטפות ונאומים עד כי כמו בסרט הנחשול
וכמו במציאות במלחמת העולם השנייה
אותה קבוצה באמת ראתה עצמה כעם או קבוצה
מורמת מכל עם או קבוצה אחרת

יש הרבה סיכויים שתורות של עמים אחרים
ככל שהם יצהירו על תפישתם את המציאות
או הגדרת הדת שלהם
באופן מאוחר יותר
לפני שהם כותבים את תורתם
עם יותר שיקולים שנובעים ממקורות קדומים יותר
ויותר נסיון, שנטלו מתורות אחרות
ישנו סיכוי שמי שקופץ אחרון
ולא ראשון למים
בתפישת עולם שונה
אחרי מחקר והתבוננות
ונטילת הטוב שיש בדתות אחרות
דווקא התפישה הזו האחרונה
לוקחת בחשבון את כל הטוב שניתן להפיק מכל דת ודת
ולקבע דת חדשה מתהליכים ונסיונות

עד כי למשל לא תהיה סיבה לטוס להודו לחפש את עצמנו
כי אנחנו כאן, וכאן יש לנו במידה וזה יקרה
את התכלית והעוצמות וההתבונות לנבכי הנפש
עד כי אין סיבה לחפש משמעות בהודו

כן, זה נכון לפי ההגדרה במילון
שלהיות אטאיסט זה לא להאמין בקיומו של אלהים
ויותר מכך להאמין באי קיומו של אלהים

אני עצמי אומנם לוקח מכל דת אלמנטים נבחרים
ורק מה שאני מתחבר אליו כמובן
לא לוקח שום פסיק
מתורות שמצוות על התנהגות או איסורים או סגידה או תפילה

אני מאמין שכל אופצייה לחיים טובים
או למנוחת עולמים
או גן עדן או גיהנום או גלגול נשמות
או שכתוצאה ממעשים טובים
אני אגיע בגלגול אחר עם קארמה ואאורה
שיעלו אותי מדרגה באיכות החיים
כל דרך כזו יכולה יום אחד
ביום מותי
להתגלות כנכונה

אבל, מה לעשות, שעדיין אין מילה מוגדרת
בין אדם דתי שפועל כל חייו בהצמדות לדת וקיום המצוות
לבין אדם שמוגדר או מגדיר את עצמו כאטאיסט
.
אין מילה ספציפית שתופסת
מהזווית של האטאיזם
את ההיפוך של אטאיזם
לאמונה בכל אופצייה או דת אפשרית
אמונה שלא מתחברת עם שום תפיסה קיימת
של דת אחת ספציפית
או קבלת כל דין ביום לכתי
על פי כל אופצייה אפשרית
שנמצאת כחלק מאמונה בדת ספציפית

פשוט אין מילה כזו
אין עדיין דת כזו
אין כת כזו
אז אני מעדיף על פני הצגתי כאדם דתי ומאמין
ובמקום לומר שאני חילוני חרד
את המילה שנראית לי יותר קרובה למהות שלי
שהיא אטאיזם

אני מאמין בצורך ליצור
בין היתר גם יצירות עם תווי פנים
גם אם יש לנו חוק של לא תעשה לך צלם או פסל

אני מאמין ביצירה ברוח זמן ההווה
את החוקים הרלוונטים להווה
אני לא ממש חושב שליאונרדו דה וינצ'י
חטף מכת ברק משמיים
כשהוא צייר בפרוטרוט את המונה ליזה
אני חושב שיש עוד המון מקום באמנות
גם אם נולדתי יהודי ובר ברית מילה קצוץ עורלה
ליצור ובתהליך היצירה לבחון
את דמויותיהם ואת פניהם
של אלו שאני מצייר אותם
ואני ממש לא פוחד מאיזה ברק ורעם שיפגעו בי כי יצרתי בצלם

העקרון בקשר לדת העברית יהודית היהירה שלנו
הוא, שככל הנראה לי מזווית הראיה שלי
דווקא זה שימתין ויבחן וישמע או יקרא את כל מקדימיו
לפני שהוא קופץ מעל הפופיק
כמו שאני עשיתי לעצמי התבגרות אינסטנט
שכמובן הייתי צריך לשבור
כל אבן יסוד כדי לבנות עצמי כבוגר בתוך מבוגרים
כך פעלה יהירותה של הדת היהודית
שקיבעה עצמה בדברות ומצוות
לפני שחקרה מה תפסו והאמינו ופעלו בדתות אחרות

בניגוד למה שתפסתי מעצמי
מתנהג כבוגר בסביבת מבוגרים
באופן הביטוי או ההתנהגות
אך ללא הידע העמוק
שניתן לאדם בוגר בתהליכים איטיים
של מעברים מילדות לנעורים ולבגרות

ועד שמישהו מביע דיעה
יהיו לו יותר כלים מנסיונות של אחרים
לחולל תמורות רלוונטיות לתפישת הזמן ולצווי האופנה
שלא כמו שעשיתי
בהתנהגות מתבגרת אינסטנט כילד
שלבטח אם המשיך להתפתח
גילה את הטעויות שלו
בתפיסה האמיתית של עולם המבוגרים הבוגרים

דת חדשה
מושתתת על דתות קדומות יותר
יותר רלוונטית לדעתי
ובעלת שיקולים עמוקים יותר
שנלמדו כלקח מדתות שהצהירו על עצמן בתחילת הדרך

כמו אימפריות כיוון הקלאסית
שמה שנותר ממנה זה כפרי דייגים
וכמה עמודים הלניסטיים

או האימפרייה הרומית
שמרוב סיאוב פשוט קרסה
והשאירה לנו את האמפי תיאטרון בקיסרייה
ואם צועדים ברחובות רומא
כל שני מטר ישנו רוכל
שמוכר חולצות עם הדפסים
של רישומים של ליאונרדו דה וינצ'י

כמו שבניו יורק יש את הרוכלים ברחובות
שצדים תיירים
ומוכרים להם חולצות שכתוב עליהן
I LOVE N.Y
שתיירים קונים כדי לזכור את הטיול לאר"הב
וגם האימפרייה הזו של אר"הב
תקרוס לשבבים ושברים

אני מניח שאפשר למתוח
בין יוון ורומא קו ישר
של כל אימפריה שדינה לקרוס לרסיסים
וכנראה גם ארץ החופש וחופש הביטוי
ארצות הברית
תגיע למצב של קריסה
אולי במקרה זה
זה יהיה כתוצאה מהתמכרות ההמונים לקוקאין והרואין

גם אם מתחתי קו ישר של שתי נקודות
אני מוסיף נקודה שלישית
שאם שלש הנקודות יתחברו
הן יהיו כמשולש אחד
מתוך שני משולשים של מגן דוד
נקודה שלישית
שלבטח אין לרוב הציבור את הידע לגביה
כי נראה לי שזה לא מאחד התחומים שמרבית בני האדם
מתענינים או חובבים, ואולי דווקא כן

אסטרונומייה
לא, לא אסטרולוגייה, אלא אסטרונומייה
איך נוצר בחלל של היקום מה שנקרא חור שחור
התשובה היא שחור שחור היה כוכב ענק
פי כמה וכמה וכמה מהשמש שלנו
שכוח המשיכה שלו היה כל כך חזק
עד שהכוכב קרס לתוך עצמו

ממש ככה ממימדים של כוכב ענק
ועד להצטמקות כגודל חור הניקוז של אמבטיה
תוצאות הלוואי
שכוח המשיכה המשיך לגבור
עד שחורים שחורים בולעים בתהליכים אבולוציונים
כוכבים ומערכות שמש וגלאקסיות שלמות
שנאבדות בחורים השחורים
ובחורים השחורים
זה המקום היחידי בטבע
מזוית ראייה פיזיקלית
ששום חוקי פיזיקה לא מתקימים בחורים שחורים

אז ציינתי את החורים השחורים
כמו לציין עוד אימפריה בעידן זה
שמרוב גודלה
ככל שגדלה יותר
כך קרסה לתוך עצמה

סביר שחלות בתפישות הדתיות הקדומות ששרדו כמו היהדות
הרבה מינוסים ותקלות ובעיות
פרדוכסים ואבסורדים, שאבסורדים פרדוקסים המה

כתוצאה מהבריאה
שאלהים לא הקדיש לה יותר משישה ימי עבודה

כשאלהים יידע את הסופרים
שכתבו את התורה ובראשית
היה צנוע כשציין שהוא יצר את העולם בשישה ימי עבודה
אז הוא מתנצל מראש אם ישנן תקלות בתוכנה
כי זה רק סטארט-אפ
נסיוני
או שהוא היה שחצן יהיר
לומר שהוא יצר עולם מושלם תוך שישה ימים

הפרדוכסים הם באותו האופן שחוקי הפיזיקה
לא מתקיימים בחורים שחורים

כגון סימני שאלה ולבטים
או חוסר מזל או תקרית
או מחלה
או תהייה במהות שהדת או אלהים
לא עשו איזה נס
או מופת
גם אם קיימת את תריג המצוות
דברים שכאלו, שפונים איתם לרב
רב מקומי
או רב נחשב במיוחד
של קהילה יהודית מאמינה

שדבריו ודעתו מקבעת את המאמינים
ומכילה בהם איסורים פתטיים
כגון לחיצת אצבע קטנה ורכה
להדליק אור בשבת
או האם זה בסדר או לא
להפעיל חשמל
או טלויזיה
או לעשן סיגריות בשבת
או לנהוג בשבת ברכב
או להפעיל את הכיריים
ולבשל בשבת
או חוסר הזכות של אישה ללחוץ ידי גבר
או גבר שחל עליו איסור ללחוץ ידי אישה

ההליכה העיוורת של המאמינים
כצאן או כאותם ילדים מהחלילן מהמלין
שנעלמו בתוך ההר
או היות העברים בוחרים להיות עיוורים

זה שווה מבחינתי לקבלה המוחלטת של ציבור דתי
בן אנוש, לא יותר טוב מאף אחד מהם
לא יותר חכם מהרבה מהם
שהגיע להיות רב
גם אם הוא רב מכובד
והמאמינים הקיצונים
נוהרים אחרי דיעותיו ותפיסת עולמו
כאילו הוא שליח של מסרים היישר מאלהים
ובציווי כלפי המאמינים
ודרכם לפעול על פי דבריו ולא על פי לבבם

הנהירה והקבלה המוחלטת
של דברי רבנים
הופכת בעיניי פתטית ומסוכנת מרגע לרגע

לתת לרב לחשוב עבורם
ולצוות עליהם
או להציע להם פתרונות
במקום לחשוב בינהם לבין עצמם
עם הבחירות האישיות האינדיוידואליות שלהם

שבלעדיי האינדיוידואליות שלהם
הם פשוט קולקטיב
שפועל תחת היררכייה
הכופה עליהם דרכים ודברים
מבלי שיטילו ספקות
כמו היו סגורים במכלאות של פרות הולנדיות
מבלי להטיל ספק
מבלי שיחשבו ויפעלו בניגוד לרב מכובד כזה או אחר
והם נשארים ברפת ונותנים חלב
חלב שווה תפילה לאלהים
אמונה שווה סגידה לאלהים
והברור מאליו בעיניהם שתפקידם לתת חלב
וכמו פרות חסרות מחשבה המתבוססות בבוץ
ואין בהם תהיות
בצידקת הדרך שגדלו עליה

או איך מנצלים אותם
לשאיבת חלב
ומאכילים אותם באוכל
שלא רק שהוא פחות מאוכל
של מלון שלשה כוכבים
אלא אוכל של אכסניית נוער
ועדיין לא חושבים לבוא בטענות

צר לי אבל בקרב הקולקטיב הדתי עם אמונה
בדברי רבנים כמו למשל
זוג שלא נכנס להיריון
הרב אומר לשים תחת הכרית עורלת תינוק
אמונה טפלה, שעדיין לא פוקחת עיניים עצומות לרווחה להטיל ספק
מגוחכת בעיני
לא פחות מנשיקה על היד של איזה באבא סאלי
או השתחוות ושכיבה והשתתחות על קברי צדיקים

אני התעוררתי בשלב מסויים להבין
שמה שחשבתי
שאני גדל כילד בגן גן עדן
והבריכה והאקליפטוסים הם מסווה של גהנום
איני שותק עוד ומטיל ספק וסקפטיות בכל מה שנראה תחילה
מתנה יקרה עטופה בנייר אריזה מרשרש

למה לא יתעוררו מאמינים
ויטילו מעט ספק בעשיית המצוות
ומה הן מקנות להם
או אמון שלם באלהים
שמקובל עליי לחלוטין
שיש כאלו שלא שואלים
לא מטילים ספק
פשוט מאמינים באמונה שלמה
שאלהים קיים

אני לא מטיל ספק
שיש אצל אנשים חוסר ספק ואמונה שלמה בקיום אלהים
אבל איני תופס איך אנשים מעוורים את עצמם
וכמו שהם מחפשים ומוצאים פגמים ודופי
בכל מה שנראה לכאורה טוהר כטוהר מלכת אנגליה
והדם הכחול בעורקייה
אינם מחפשים את חוסר השלמות של עולמנו מעשה אלהים
שעשה בשישה ימים
מבלי שאנו יודעים כלל אם הוא יצר את העולם
אחרי שמילא מחברות וטיוטות של הדרך לבנות את העולם מושלם
וגם כשהעולם מתגלה כחוסר שלמות
ואולי יהירותו של הבורא לבנותו בשישה ימים
דווקא כאן במקרה זה
העיוורון תופס עוצמה

אני לא מאמין באותו האלהים
שהיהודים מאמינים

אני מאמין בקיום נשגב של כוח עליון שלא מציב
צו אלהי להתפלל אליו להאדיר אותו
או להתעטף בטלית
או לחבוש כיפה
או לסגוד לאלהים
או בכורח לעשות תריג מצוות

אם כבר ישנה אמונה באלהים
נראה לי ברור כל כך כשמש בצהרי יום
שאלהים לא כזה אגואיסט
או מצד שני
אלהים לא כל כך חסר ביטחון עצמי בעצמו
בכדי לדרוש תפילה
האדרה
איזכור שמו בכל משפט
כמו: בעזרת השם, או אם ירצה השם, או לאלהים פתרונים
או אלהים הוא כל יכול

זה מזכיר לי שאלה של חילונים מתריסים במשחק מילים
האם אלהים יכול ליצור אבן שהוא לא יוכל להרים אותה
ויש לי תשובה הוגנת לכך
שאלהים יצר אבן שהוא לא יכול להרים אותה
אבל הוא יצר אותה בשתי ידיו כשמלכתחילה היא בידיו
ואין לו צורך להרים אותה
כי בידיו באוויר
נראה לי שאלהים אמור להיות מספיק צנוע
ולהתנהג באופן מבורך יותר
או אפילו הרבה יותר נעלה מל"ו צדיקים
מכדי לצוות עלינו להתפלל אליו
יום יום ובכל מעשה ומעשה
ושוב נשאלת אותה השאלה
האם האלהים הזה צנוע
או יהיר

אלא אם כן, אלהים
הוא מושג שבני אדם יצרו, לכונן היררכייה
חברה, קהילה, קולקטיב
על מנת שנוכל להמשיך להתקיים בהיררכייה
של חברה, קהילה, קולקטיב
ומלאי אמונה באלהים
שיממש את שבועתו להרבות אותנו
כחול שעל שפת הים

אלהים חייב להיות המצאה של בני האדם
ליצור מכנים משותפים
בחברה, קהילה, קולקטיב
כנראה אלו שיצרו את היותו
עשו זאת בכלל מטעמים אגואיסטים אנושיים לעשות כסף
או ליצור היררכייה של מעמדות
לכינון יכולת מיחיה לצד שכננו, בתוך עמנו

ההמצאה הזו של אלהים נראית לרגע המצאה גאונית
לכונן חברה
מצד שני
כמה קרבות ומלחמות ודם והרג ורצח התקיים בעולם בשם אלהים
כך שההמצאה האנושית הזו היא כאזוב בנחל אכזב
שגם בעונת הגשמים היא מאכזבת

מעבר לכך זה נראה לאט לאט יותר ויותר ברור
שאלהים הוא המצאה של בני האדם
כמו שכתבתי קודם
האם אלהים גאה שיצר את העולם בשישה ימי עבודה
או האם הוא צנוע או חסר ביטחון עצמי
ובגלל זה הוא זקוק שנתפלל אליו כל יום
הלא זה רק מעיד על תכונות אנושיות
הדימיון של בני האדם לא יכול לתפוס צורה שאין לה קו דומה
לבני האדם
ובמקרה זה
אלהים
שנראה לרגע
צנוע
לרגע יהיר
לרגע בעל כבוד
ולרגע נחפז
זו שרשרת של תכונות אנושיות
ומעולם לא נכתב שחוץ מכך שנוצרנו בצלמו
לא נכתב שאופיו או דרך מחשבתו של אלהים היא כל כך
אנושית

אני מקבל את אלהים כשהוא או בשמו טוענים שהוא יצר אותנו בצלמו
אבל מעולם לא הוזכר שהוא יצר אותנו דומים לאופיו
או בעלי רגשות כשלו
כיהירות שחצנות או צניעות וחוסר ביטחון עצמי
אם אלו תכונות שיש בבני האדם, כמו שיש לאלהים
אז גם הוא עצמו לבטח עם תכונה של רוע
אז מדוע מחק מעל העולם את סדום ועמורה
באמירה שבני האדם רעים

הדת הנוצרית, שהמרכז שלה הוא בוותיקן ברומא
מחזיק בהון של ממון תכשיטים נכסים יצירות אמנות
הוותיקן שהיא עיר מדינה בתוך מתחם העיר רומא
היא הגוף העשיר בתבל
שאת כל ההון הזה הם עשו
מהטפה לאמונה בישו ובדרכו,
וכמובן דרשו תמלוגים להעצים את הרעיון של הברית החדשה

אנו היהודים נוהגים לחגוג את חג החנוכה
בשירים ומזמורים על נצחוננו כנגד היוונים
ואני אישית מבכה על החג הזה
מבכה על הנצחון הזה

אני לא תופס למה אנו עם כה צר אופקים
שלא רואה בבקשה של היוונים להציב פסל בבית המקדש
מחמאה וכבוד, וגם רכוש רב שווי

מה כבר היה לנו כל כך איכפת להציב פסל שכזה
לתת כבוד ליוונים ואמונתם
הרי אדם באמונתו יחיה

ואמונתם של היוונים שאם יהיה פסל בבית המקדש
זה יוביל רק לטוב
ובמקום הנצחון הזה כנגד היוונים
שלו היינו מאפשרים להם פסלון קטן בבית המקדש

היינו מקבלים
דרכים סלולות, מקדשים מפוארים עם כיפות זהב
ממון כסף נכסים, פסלים יפיפיים

או שאריות למבקרי הארץ הבאים לארץ הקודש
וחווים את המראות שנותרו
ממקדשים מהתקופה היוונית והרומית

מה זאת היהירות הזו, וההתבדלות הזו שפסלה איזה פסל
וגרמה לפריצת מלחמה עקובה מדם
שלו העם היהיר הזה שלנו
עם הקיצוניות של הסיקריקים
או היהירות של מתאבדי מצדה
בהשאירם מלאי מזון, נשק, מים
להראות שיכולנו לשרוד יותר זמן
אבל לא ניפול לידיים הרומיות
ועדיף התאבדות הרואית
לא השיגו דבר וחצי דבר
חוץ מהעזרה והיוזמה הפרטית שלהם
לעזור לרומאים להשמיד וכמעט להכחיד אותנו

בעוד לו היינו מקבלים את תחנוניהם
להציב פסל קטן שיכלול בכבוד גם את אמונתם
במקום שגם הרומאים עצמם ראו כמקום מקודש
ועל כן בקשו להציב בו פסל
כדי שיועיל להם
רק יכול היה לשפר את איכות חיינו
או איכות חיי היהודים שחיו באותם ימים

גם אדם דתי לאומי, וגם חרדי, או כיפה סרוגה
יתחילו בלי ספק את יומם במילים כמו
בעזרת השם
השם יתברך
בסיעתה דשמיימה
אם ירצה הבורא
נפלאות דרכי האל
באמונה שלמה
ברוך אתה אדוני
ברצון השם
אמן סלע

אלו הן תבניות מוגדרות לכל מאמין
הנהירה והקבלה המוחלטת
של דברי רבנים
הופכת בעיניי פתטית מרגע לרגע

הרעיון בגדול שאין שני דתיים אותו דבר
או אין בכלל שני בני אדם אותו דבר
על פני כדור הארץ
המונה למעלה משישה וחצי מילארד בני אדם
ואפילו תאומים זהים במראה החיצוני
לא יהיו אותו הדבר מהבחינה של התוכן
או הרגשות והרגישות
וצורת המחשבה השונה שלהם
נשמעת לי נכונה משום שהיא אינדיוידואלית

דווקא בגלל זה לדעתי אין זכות קיום לדת
שהרי כל אחד מאיתנו שונה
כל אחד מאיתנו יש בו תוכן ומחשבה חופשית
שיכולה להיות גם תפישת עולם אישית
או כמו שאומרים כל בן אדם הוא עולם שלם

חייבים לקבל את הרעיון
שלכל אדם על פני כדור הארץ
יש את האלהים שלו
מבחינתי זו הפואנטה, ואין לי ויכוח על כך

אבל אני מניח שאדם מאמין לא יתן לחלל את שם האלהים שלו
ולצמצם את סגולותיו של אלהים מלהיות כיחיד ואחד בעולם
ולומר לו ברייש גליי שכמותו
ישנם עוד שישה וחצי מיליארד אלהים שונים

לעומת זאת אני שוב כן אסכים שכדי ששישה וחצי מיליארד בני אדם
יוכלו לחיות בעולם הזה, אכן חייבים חוקים

משום שבעצם אפילו המשטרות בארצות נאורות
לא אוכפות את החוק
כנראה היה חייב לבוא מנגנון עמוק ומחושב
לטעת בבני האדם פחדים ויראה מפני עתיד
הצפוי להם על דרכם כפושעים, גנבים, אנסים
או עושי גילוי עריות
רצח, אלימות
ועוד תופעות שפוגעות בסביבה
שפוגעות בזולתם

ועל מנת להסדיר את האיסדר ואת הכאוס הזה
נבנה בידי בני האדם המנגנון שמייצר את המצפון
ומייצר את אלהים
ובמקרים רבים גם את הרעיון
שמאחוריי השטן יש את הגיהנום

כנגד הגיהנום במנגנון הבנוי לתפארת הזה
ישנו את גן העדן המובטח לאנשים שלא חטאו
שנשמע כמו בונוס מדהים ומפתה ללכת
כמו ללכת על ביצים ולא לשבור אותן
לעבור את החיים באופן חלק
ולקבל את הדונם אדמה בגן עדן

הבעייה של הדת, כמו כל מנגנון או פיתוח טכנולוגי
שנעשה על ידי בני אדם, ותמיד יהיו בו איזהשהן בעיות
מסגיר את אנושיותו
אז כמו רשימת ספרי הדת המצומצמת
תפילת שחרית עם הנחת תפילין וטלית
היא אותה התפילה של כל כיפה סרוגה ועד מאה שערים

התכנים לקריאה בדת בכל מקום ומצב
כמו לא לבזבז את הזמן של נסיעה באוטובוס בלהביט על הנוף
אלא להתעמק במשפטים מספרי הספרים
לנסות לפרש, ללמוד לקחים היסטוריים מהדת
שוב גוזרת ומצמצמת את המקום למחשבה חופשית

וכמה שחברה או קהילה נועדו ליצור קולקטיב
הקולקטיב היא מילה הכי הפוכה בעולם מאינדיוידואליות

כשיש קולקטיב מהודק
עם חיתוך דיבור מסויים
עם שפה משותפת
עם רעיונות משותפים
עם תפישה משותפת
עם דיעות שבחלוף זמן הופכות מדיעות
לדיעה אחת של קולקטיב
ועד לדת אחת משותפת

גם אם במצוותיה היא לא פוסעת צעד מהמאה השבע עשרה
ועד לתחילת המילניום הזה
עם קבלה מלאה שישנם אביזרים או חפצים או כלים
כמו מיקרו-גל או דימרים שמעמעמים או מגבירים את האור

שבנגיעת אצבע קלה ניתן לאכול גם ביום שבת מאכל חם
שלא ישב על אש קטנה כל הלילה מכניסת השבת כמו חמין
או לחיצה קלילה על הדימר
להדליק או לכבות או להחליש את האור

או הרעיון האידיוטי המטומטם שלא נוהגים בשבת
כאילו נהיגה זו עבודה
ולא עיניין שיש בו הנאה צרופה
או איך הם קוראים לזה שם במחוזותיהם
ללכת ברגל אבל לא לעבור את הגדר של היישוב
במקום לקחת רכב לנסוע לראות פריחות נרקיסים
ולהכין בפיקניק עם נוף מדהים
תה או קפה בפינג'אן על גזייה, כי אסור להדליק גזייה

או נורא מזה האיסור לאכול סנדויץ' עם גבינה ונקניק
ופשוט להתענג

לא יודע, נשמע לי פתטי
נשמע לי אולד-פשן
נשמע לי תקיעות
עצירה במקום
ההיפך ממה שנקרא מחשבה נאורה

ואם מוסיפים לזה את הלבוש
המגדיר את האדם הדתי עם השטריימל והציציות
והפיאות והכיפה או המגבעת
פשוט הקפיאו את הזמן במאה השבע עשרה

ויחד עם זה פתרונות
כמו כל מיני מכשירים שמכוונים אותם לפעול מעצמם באוטומט
ביום שבת
מבלי להפעיל ידנית כי זו עבודה
בזמן שכל אדם עובד יודע
שהזמן שיש להכין קפה ולשתות,
זה הזמן שמוגדר כהפסקה, דהיינו הזמן בו אינך עובד

אז להגביל לחיצה על כפתור החימום
של מיחם כדי להכין קפה, זה אבסורד

בקיצור
כמה שהקולקטיב מעוניין שתהיו חברים בו
והרעיון הכללי נשמע אידיאלי אם לא אוטופי
הדרך בה ניתן לקיים קולקטיב
היא
הגדרת החוקים של הקולקטיב

במקרה של קולקטיב דתי, החוקים כל כך נוקשים תריג מצוות
זה המון מצוות שצריך לעשות
כדי להיות אחד מל"ו צדיקים
במטרה להגיע לשכון לצד הבורא

כמה שינסו לעשות יותר מצוות
אני מניח שאי אפשר לא להיות חוטא פה ושם
אני מתאר לעצמי שלא עבר פרק ארוך כשנה לפחות
שיהודי מאמין הצליח לשמור ולעשות תריג מצוות

האדם הדתי חרד העולה לאוטובוס
ומוצא עצמו נוגע קלות ברגליה של בחורה חילונית צעירה
עם מכנסיים קצרות
חושפות רגליים ארכות ונאות
שלא יילך ויספר סיפורי סבתא
שהוא באותו הרגע לא שם לב לבחורה הזו
כי היה עסוק בניתוח משפט מאיזה ספר מקודש
הלא זה ברור שכל מה שהאיש חשב זה הגירוי והפיתוי
גם אם הוא בהתחלה באמת ניסה להניע את מחשבתו
על רגליי חשופת הרגליים
ולהצמד לספר
זה כמובן לא ממש עובד

זה נשמע אתגר לחיות בקהילה
הנפגשת יום יום עם חברה אחרת, חילונית
שמתנהגת שונה
ומתלבשת בחוסר צניעות
עם בטן חשופה
או מיכנסיים בגזרה נמוכה
או ממש מיכנסיים קצרות וחושפות רגליים יפות

זה אכן אתגר להתמודד עם המציאות
אבל אם זו המציאות
מה שכתוב בספר הספרים
הופך להיות מופרך כדימיון

על כל פנים הרגע בו אותו חרדי עלה לאוטובוס
זהו המקום בו הוא נלחם בין היצר
והיכולת האינדיוידואלית שלו להדחיק את היצר
או אי יכולתו כאינדיוידואל
לשלוט באותו יצר
אבל זה בערך תמצית המקום
לאינדיוידואליות בקולקטיב דתי אליו אדם משתייך

הקולקטיב הוא בדיוק כמו מה שעשו האירופאים
שגילו את אמריקה
הם שלחו כמרים ועם הכמרים אלכוהול
את האלכוהול הם נתנו תמורת זהב לאינדיאנים
וכשהאינדיאנים הפכו אלכוהוליסטים
הכמרים נתנו להם אלכוהול תמורת לימודי נצרות והתנצרות

האירופאים שבאו כקולקטיב מגובש
פשוט רמסו את הרוח האינדיוידואלית של האינדיאנים
וצרפו את האינדיאנים להיות חלק מהקולקטיב

אני מפחד
אני מפחד
אני מפחד
אני באמת באמת באמת מפחד שיום אחד יגזלו ממני
את האינדיוידואליות שלי עצמי
ואולי בגלל זה אני חש תיעוב כלפיי
קהילות חרדיות או דתיות באשר הן

נמאס! לשמוע את הקולקטיב שלהם
מחדיר אמונה בשם יתברך ליום בוא המשיח
כמו שנמאס לשמוע את הנוער הדפוק של היום
משתמש בביטויים כמו - וואללה
הבן אדם שרוט
או המוזיקה הזאת היא ההארד-קור
או - קוראים לבן אדם שאינם יודעים את שמו - אחי
או מילים כמו
סוף
סוף הדרך
על הקצה
דאחקות
אחלה
סבבא
מגניב
קטע
בקטנה
בכייף
או אם זוכרים את הזמנים שהמילים היו - כאילו כזה

הבדיחה הגדולה ביותר של העולם החרדי
הייתה כששניאורסון עמד למות
והבטיח את בוא המשיח
נו, כמה שנים אפשר לחכות למשיח שאינו מצלצל
זה פטתי
וזה הוריד את כל האמינות של הציבור הדתי
והציבור הדתי המורם מעם
לא טומן ראשו בין ידיו
ואומר שניאורסון או לא שניאורסון הבטחנו משיח - ולא קיימנו
אין ייחוד אישי, בקהילה, בקולקטיב
שלא מעוניין לשמוע על יחוד אישי
ובכל זאת - ישנו את הספר הנקרא אפיקורוס בעל כורחו
זה הספר הראשון שהכניס אותי לחדרי חדרים
של העולם החרדי. וזה נשמע מחריד

אז בעיניין הדת וההרגשה הטובה של המאמינים, של היותם עם סגולה
שזה מקביל כמעט לחלוטין
לרעיון של הסרט הנחשול
והאיתגור והגושפנקות וההתחנפויות וההאדרה
לא שונים במילימטר מילדי הרייך השלישי

שכשפנאט פסיכוטי בעת פסיכוזה
מאתגר קבוצה באמירות כלפיה שהם הקבוצה הכי טובה
והכי מוצלחת, עם הגנים הכי מפותחים
מה שמייצר תחושת עליונות ויהירות, ומרגיש טוב

גורם להתבדל משאר האדם
ולהיות בטוחים כל כך בדרך שלהם
שהיא טובה על פני כל דרך אחרת

ואני אומר מי שם אתכם היהודים הדתיים
ביהירותכם תחת יהירותו של השם
לומר לאחרים איך להתנהג, או לקחת מכם דוגמא איך לכונן חברה

אז אם היהדות וספר התורה שנכתב או הורחב
לספרי קבלה או ספר הזוהר
שמיהרו אבותינו לנסח
טרם חקרו ובדקו והשוו את תפיסת העולם של היהדות
מבלי לחקור או לשאול שאלות לגביי אמיתות שבדתות אחרות

והאמונה שלהם בספר הראשוני הזה
שכפי שציינתי קופץ מעל הפופיק
שכמובן קיימות בו כבכל אב טיפוס
שגיאות טכניות או סגירות מפני מה שהעולם מציע היום

כמו היהדות כאב טיפוס
שככל שחלף הזמן הדתות שצצו בשלבים מאוחרים יותר
ולקח להם זמן להתגבש, להתבשל, ללמוד את הדתות הקיימות
ולהפוך להיות יותר מתאימות
בתהליך הצעידה להבין את העומק,
והאמת של כל התפישות
ולסדר אותן יחדיו

נראה לי יותר נאור לא לצאת כהגדרה
שאנו עם סגולה נבדל ומתבדל
לעומת הניסיונות
והלקח במבט מהצד של דתות שצצו מאוחר יותר
כמו הנצרות והאיסלם
שמושתתות על הבסיס של היהדות
ובכל זאת, גם בנצרות והאיסלם
ישנם תכנים שנוספו עם הזמן
ושונים במהותם או בדרך האמונה
והציווים לסגוד לאלהים
אבל כבר כתבתי כמה דם נשפך חינם בשם אלהים

אני לא אוהב להיות חלק מקולקטיב
ולא יהיה טעם לחיי אם לא אוכל לחיות כאינדיוידואל
ולבטא את עצמי בכל דרך שאני מוצא לנכון להתבטא