כרישים
הייתי בן שבע עשרה, זרוק עם ראסטות בשיער מעושן חשיש בחוף הדרומי של אילת
הופיע אדם אליי החוף, ובידיו ארגז עץ (דיקט) עם קיבולת של טון מים, ונעלם....משהופיע שוב
הגיח עם כמות עצומה של בשר
מתוך הארגז הוציא חוט ארוך מאוד, אורכו של החוט אלף מטר
כל שני מטר על החוט היה קשור חוט נוסף שהשתלשל מהחוט הגדול לאורך מטר וחצי ובקוצו
קרס
על כל קרס, כל שני מטר לאורך החוט הארוך, התקין מנת בשר, ושילשל חזרה לתיבה
שאלני האיש המשופם,רוצה לצאת קצת לדייג
עניתי בהסכמה
אמר עוד רבע שעה יבוא חבר עם סירה ונעלה עליה
עניתי בהסכמה
עברה רבע שעה, וסירה קטנה הגיחה מכיוון צפון הים האדום מצפון לדרום
עזרתי לאחד להעלות את התיבה המלאה קרסים מפוטמים בבשר לסירה, והסירה עם מנוע קטן , החלה לשוט דרומה השקפתי על הים, השקפתי על הבחור השני, משופם אף הוא, רק בעל שפם עבה ורשמי של ר"סר. ואני על הסירה...לאן שתפליג היא, אני עליה
לפתע אני שם לב שאנחנו חוצים את תחום ישראל ועוקפים דרומה את הסטיל הישראלי
לא מבין מה קורה, אין עליי מסמכים, לא תעודת זהות ישראלית, אך גם לא דרכון ישראלי
ולבטח ללא אישור והיתר להיות בסיני - מצרים
אך אני שותק
אולי אני חטוף, שניהם כהיי עור ודוברים עברית אך כשמתגלע עניין עמוק בינהם הם מדברים ערבית
איפה אני? מי אני? מתי אני? איך אני אחזור
לקראת ראס-בורקה, ארבעים קילומטר בתוך סיני המצרית, הסירה נעמדת
שני המשופמים משלשלים את ראשיתו של החוט הארוך אל עומק הים ומעגנים את הכבל בכדור פלסטיק צף, ומסמן בצבע כתום את מיקומו, וכך הסירה לאט שטה עוד והמשופמים משלשלים את כל הכבל שאורכו קילומטר. משמגיעים לקצה הכבל מעגנים שוב במצוף כתום
מה אנחנו הולכים לדוג?? אני שואל
משופם עונה לי מה שיעלה בשאראק
מה זה שאראק? אני שואל
משופם שני עונה לי זה הכבל הארוך עם הפיתיונות לאורכו
טוב, בסדר, על זה שאנחנו בסיני אני אפילו לא מעלה על דעתי לשאול
עכשיו למפרצון!!!צועק האחד
הסירה משנה כיוון, לעבר החוף מרחק חמישה קילומטר מנקודת השאראק
שעות הערב ברכסי ההרים במערב אליו אנו שטים מסנוורות עיניים, ומנגד הרי אדום אדומים כשמם
הסירה עוגנת במיפרצון יפיפה ונסתר, "אתה אחראי על האוכל!" פוקד עליי משופם
אילו מצרכים יש אני שואל
לחם, גבינה ועגבניות קורא המשופם השני
אני מכין שלשה כריכים גדולים של לחם גבינה ועגבניות, אנו אוכלים, והחושך יורד עלינו
אני נרדם
בבקר המחרת אני מתעורר לקול הפעלת המנוע של הסירה
הסירה שטה לעבר השאראק שהשארנו ערב אתמול, נהוגה בידי המשופמים
העור שלי יבש ומלא סימנים של מלח שנצרב עליי מיום אמש ועד עתה, השמש מתגברת בעוצמתה, אני נשרף
מגיעים לנקודת הבלון הכתום
אתה מושך, ואז כשאתה רואה את הדג, אתה תופס אותו ביד אחת, וביד השניה מנתק אותו מהקרס, ואז תשליך אותו לתוך הסירה פוקד עליי הר"סר, ומושך אצבעותיו בשפמו
אני מתחיל למשוך, לאחר מטר וחצי של חבל שקוף אני רואה שהעלתי כריש
אמא! מה עושים? איך...מה... אני זועק
מה קרה לך? כריש! בסך הכל כריש! תנתק אותו מהקרס וזרוק פנימה" פוקד הר"סר
אבל זה כריש , אני מיילל
מה זה אתה לא גבר? יללה תנתק אותו וזרוק צועק עליי השני
אני אוחז בגוף הכריש, אורכו חמישים ס"מ, גופו שריר מוצק וגס, אני מנתק את פיו כששיניו
אל מול עיניי חדות חדות מתער, ומשליך אותו למרכז הסירה, רחוק ממני
יללה יש עוד דגים בים יש עבודה לעשות מכריז משופם
ואני מושך, ומעלה מהים כריש, ואחריו כריש, ואחריו כריש, ואחריו כריש
ואחריו כריש, ואחריו כריש, ואחריו עוד ועוד כרישים
הכריש הגדול ביותר שהעלתי היה באורך מטר וחצי, הקטן ביותר היה בגודל של שלושים
סנטימטר
בסך הכל הסכמתי לעלות לסירה לדוג. מה ברקודה קטנה לטגן בערב, או אפילו כמה ברבוניות, אבל כרישים
וכרישים יש להם כוח הישרדות מופלא מחוץ למים, הם יכולים להשאר בחיים למעלה מחצי שעה, כך שכל בטן הסירה הייתה שטופה בחמש מאות כרישים, וכולם קופצים
ופוערים את פיהם משוועים למים או לתפוס ברעבונם את כפות רגליי. לא היה קרס עם פיתיון שכריש לא היה מחובר אליו
לאחר שסיימנו עם השאראק התחלנו לשוט לעבר הצד הישראלי
לפתע אחד המשופמים התחיל לשאוג : מאחוריינו, מאחוריינו, יש ספינת משמר חופים מצרית, מאחורינו
המשופם השני מביט, מזהה מהנהן בראשו להסכמה ומאיץ את מנוע הסירה
וככה סירת משמר חופים מצרית בעורפינו, ואנו שטים לכיוון הארץ ואז
ואז המנוע נדם
כל משופם קילל את האמא של המשופם השני
כל משופם ניסה בתורו להחיות את מנוע הסירה. ושניהם נראו לי כמו שני עכברים כמו תום מתום וג'רי המצויירים של דיסני. וכל עכבר עצבני ופוחד מרעהו תרתי משמע
כל משופם נבהל משפמו של עצמו ומשפמו של רעהו, שכן משופמים רבים יושבים בבתי כלא במצריים
ובערך כשהמרחק ביננו לספינת משמר החופים המצרית היה קרוב לארבעה קילומטר
המנוע נדלק. מזל ושטנו במלוא העוצמה לארץ, כשהפער ביננו למצרית מגיע ליכולת זיהוי דמויות אדם חלפנו על פני הסטיל הישראלי, ואני שלא נשמתי כמו הכרישים על הסירה, התחלתי שלא כמותם, לנשום, ולקלוט באיזו סכנה הייתי
צדתי באותו היום בסך הכל 498 כרישים
ועד היום אני פוחד לשנרקל בחוף אלמוג באילת
הופיע אדם אליי החוף, ובידיו ארגז עץ (דיקט) עם קיבולת של טון מים, ונעלם....משהופיע שוב
הגיח עם כמות עצומה של בשר
מתוך הארגז הוציא חוט ארוך מאוד, אורכו של החוט אלף מטר
כל שני מטר על החוט היה קשור חוט נוסף שהשתלשל מהחוט הגדול לאורך מטר וחצי ובקוצו
קרס
על כל קרס, כל שני מטר לאורך החוט הארוך, התקין מנת בשר, ושילשל חזרה לתיבה
שאלני האיש המשופם,רוצה לצאת קצת לדייג
עניתי בהסכמה
אמר עוד רבע שעה יבוא חבר עם סירה ונעלה עליה
עניתי בהסכמה
עברה רבע שעה, וסירה קטנה הגיחה מכיוון צפון הים האדום מצפון לדרום
עזרתי לאחד להעלות את התיבה המלאה קרסים מפוטמים בבשר לסירה, והסירה עם מנוע קטן , החלה לשוט דרומה השקפתי על הים, השקפתי על הבחור השני, משופם אף הוא, רק בעל שפם עבה ורשמי של ר"סר. ואני על הסירה...לאן שתפליג היא, אני עליה
לפתע אני שם לב שאנחנו חוצים את תחום ישראל ועוקפים דרומה את הסטיל הישראלי
לא מבין מה קורה, אין עליי מסמכים, לא תעודת זהות ישראלית, אך גם לא דרכון ישראלי
ולבטח ללא אישור והיתר להיות בסיני - מצרים
אך אני שותק
אולי אני חטוף, שניהם כהיי עור ודוברים עברית אך כשמתגלע עניין עמוק בינהם הם מדברים ערבית
איפה אני? מי אני? מתי אני? איך אני אחזור
לקראת ראס-בורקה, ארבעים קילומטר בתוך סיני המצרית, הסירה נעמדת
שני המשופמים משלשלים את ראשיתו של החוט הארוך אל עומק הים ומעגנים את הכבל בכדור פלסטיק צף, ומסמן בצבע כתום את מיקומו, וכך הסירה לאט שטה עוד והמשופמים משלשלים את כל הכבל שאורכו קילומטר. משמגיעים לקצה הכבל מעגנים שוב במצוף כתום
מה אנחנו הולכים לדוג?? אני שואל
משופם עונה לי מה שיעלה בשאראק
מה זה שאראק? אני שואל
משופם שני עונה לי זה הכבל הארוך עם הפיתיונות לאורכו
טוב, בסדר, על זה שאנחנו בסיני אני אפילו לא מעלה על דעתי לשאול
עכשיו למפרצון!!!צועק האחד
הסירה משנה כיוון, לעבר החוף מרחק חמישה קילומטר מנקודת השאראק
שעות הערב ברכסי ההרים במערב אליו אנו שטים מסנוורות עיניים, ומנגד הרי אדום אדומים כשמם
הסירה עוגנת במיפרצון יפיפה ונסתר, "אתה אחראי על האוכל!" פוקד עליי משופם
אילו מצרכים יש אני שואל
לחם, גבינה ועגבניות קורא המשופם השני
אני מכין שלשה כריכים גדולים של לחם גבינה ועגבניות, אנו אוכלים, והחושך יורד עלינו
אני נרדם
בבקר המחרת אני מתעורר לקול הפעלת המנוע של הסירה
הסירה שטה לעבר השאראק שהשארנו ערב אתמול, נהוגה בידי המשופמים
העור שלי יבש ומלא סימנים של מלח שנצרב עליי מיום אמש ועד עתה, השמש מתגברת בעוצמתה, אני נשרף
מגיעים לנקודת הבלון הכתום
אתה מושך, ואז כשאתה רואה את הדג, אתה תופס אותו ביד אחת, וביד השניה מנתק אותו מהקרס, ואז תשליך אותו לתוך הסירה פוקד עליי הר"סר, ומושך אצבעותיו בשפמו
אני מתחיל למשוך, לאחר מטר וחצי של חבל שקוף אני רואה שהעלתי כריש
אמא! מה עושים? איך...מה... אני זועק
מה קרה לך? כריש! בסך הכל כריש! תנתק אותו מהקרס וזרוק פנימה" פוקד הר"סר
אבל זה כריש , אני מיילל
מה זה אתה לא גבר? יללה תנתק אותו וזרוק צועק עליי השני
אני אוחז בגוף הכריש, אורכו חמישים ס"מ, גופו שריר מוצק וגס, אני מנתק את פיו כששיניו
אל מול עיניי חדות חדות מתער, ומשליך אותו למרכז הסירה, רחוק ממני
יללה יש עוד דגים בים יש עבודה לעשות מכריז משופם
ואני מושך, ומעלה מהים כריש, ואחריו כריש, ואחריו כריש, ואחריו כריש
ואחריו כריש, ואחריו כריש, ואחריו עוד ועוד כרישים
הכריש הגדול ביותר שהעלתי היה באורך מטר וחצי, הקטן ביותר היה בגודל של שלושים
סנטימטר
בסך הכל הסכמתי לעלות לסירה לדוג. מה ברקודה קטנה לטגן בערב, או אפילו כמה ברבוניות, אבל כרישים
וכרישים יש להם כוח הישרדות מופלא מחוץ למים, הם יכולים להשאר בחיים למעלה מחצי שעה, כך שכל בטן הסירה הייתה שטופה בחמש מאות כרישים, וכולם קופצים
ופוערים את פיהם משוועים למים או לתפוס ברעבונם את כפות רגליי. לא היה קרס עם פיתיון שכריש לא היה מחובר אליו
לאחר שסיימנו עם השאראק התחלנו לשוט לעבר הצד הישראלי
לפתע אחד המשופמים התחיל לשאוג : מאחוריינו, מאחוריינו, יש ספינת משמר חופים מצרית, מאחורינו
המשופם השני מביט, מזהה מהנהן בראשו להסכמה ומאיץ את מנוע הסירה
וככה סירת משמר חופים מצרית בעורפינו, ואנו שטים לכיוון הארץ ואז
ואז המנוע נדם
כל משופם קילל את האמא של המשופם השני
כל משופם ניסה בתורו להחיות את מנוע הסירה. ושניהם נראו לי כמו שני עכברים כמו תום מתום וג'רי המצויירים של דיסני. וכל עכבר עצבני ופוחד מרעהו תרתי משמע
כל משופם נבהל משפמו של עצמו ומשפמו של רעהו, שכן משופמים רבים יושבים בבתי כלא במצריים
ובערך כשהמרחק ביננו לספינת משמר החופים המצרית היה קרוב לארבעה קילומטר
המנוע נדלק. מזל ושטנו במלוא העוצמה לארץ, כשהפער ביננו למצרית מגיע ליכולת זיהוי דמויות אדם חלפנו על פני הסטיל הישראלי, ואני שלא נשמתי כמו הכרישים על הסירה, התחלתי שלא כמותם, לנשום, ולקלוט באיזו סכנה הייתי
צדתי באותו היום בסך הכל 498 כרישים
ועד היום אני פוחד לשנרקל בחוף אלמוג באילת
posted by ori raz at 5:54 AM
0 Comments:
Post a Comment
<< Home