זמרת המלחמות

דוד שלי מאוסטרליה אמור היה להגיע לישראל לכבוד יום הולדתו השבעים ושבע. במשפחה לא בדיוק ידענו מה ירצה אותו? ממה הוא ישמח, באיזה קנה מידה יערך לכבודו ארוע לכבודו. מדברים שונים ששמעתי בבית, הבנתי שאחת מהזמרות היותר מוכרות בארץ, היא הזמרת שהוא מעריך יותר. ויותר מזה הוא עצמו הזמין את הזמרת הזו לאוסטרליה 3 פעמים לשיר עבור הקהילה היהודית באוסטרליה. ושוב לפי שמועות שרצו בבית, הובן לי שהזמרת עושה צרות
מדברת מאוד חזק ונודניקית ומעצבנת ברמות בלתי אפשריות. חיפשתי את השם שלה ב144 הם שלחו אותי לטלפון של אגודת א"מי. צילצלתי לשם ובאסרטיביות הסברתי את הסיבות לאפשר לי ליצור קשר עם הזמרת. אך הם נתנו לי את הטלפון של האמרגן שלה. דיברתי איתו, הסברתי לו, נהגתי באסרטיביות, והוא נתן לי את הטלפון של – זמרת המלחמות. כן, קיבלתי את הטלפון של האחת מהשתיים שנחשבות להיות זמרות המלחמות. דיברתי איתה, קבעתי איתה פגישה. צילצלתי לאיש הסאונד שלי באולפן הקלטות, ביקשתי שיפנה לי זמן יום אחד בחייו, כדי שבמידה וזמרת המלחמות תואיל בטובה להיענות לבקשתי, אולי היא תרצה לעשות את זה מהר ויעיל. יום לפני הפגישה איתה איש הסאונד שלי צילצל אליי, ואמר שהוא לא יכול לפנות את יום המחר, אבל אם אני אקנה מינידיסק עם אפשרות להקלטה, הוא יוכל להדגיש את הקול, ולהשקיט את הרחשים מסביב
כן, הבנתם נכון, כוונתי במתנה שלי לדוד שלי, הייתה להקליט את עצמי בחדר הקלטות מברך ברכה ארוכה את דוד שלי, ומעביר את המיקרופון לזמרת הישראלית – זמרת המלחמות האהובה עליו. בתהליך זריז הכנתי 10 עותקים של דיסקים ריקים, שכבר הדבקתי עליהם צילום של דוד שלי שעיצבתי. בנוסף הספקתי לעצב את עטיפת הדיסק מלפנים ומאחור. הגעתי ביום חורף קר בבגדים הכי יפים שלי, במעיל סטייליסטי, חצי שעה לפני הזמן, מעשן סיגריה אחרי סיגריה בלובי של הביניין של זמרת המלחמות, ומידי פעם לועס מסטיק להפיג את הריח הנורא של הסיגריות. כמה דקות אחרי שמצאתי תנוחה נכונה כנגד הקור, יצאה מהביניין בחורה ששאלה אותי אם אני מחכה לפגישה עם זמרת המלחמות. אני בטוח שכשהיא שבה לביתה של זמרת המלחמות, היא סיפרה על הבחור המצפה לשעה הנכונה, בגשם הסוער. אחרי רבע שעה שמעתי קול קורא לי מהאינטרקום של הביניין וקול נשי הזמין אותי לעלות לדירה של זמרת המלחמות. האישה המכובדת, זמרת המלחמות, יצאה אליי לסלון בגלבייה לבנה עם מחשוף עמוק, לאט לאט בתוך התהליך היא רכנה לכיווני ללא עוררין בכוונתה להראות לי מה נותר מהחזה שלה. דבר שלכשעצמו היה פטתי. התחלנו בשיחה, אבל זו לא הייתה שיחה, זה היה נאום ארוך ומתיש על כל המעריצים שלה שהיא עושה הכל על מנת לספק להם את המעט שהיא יכולה. סיפרתי לה את הסיבה לנוכחותי
אבל האישה, אין מה לעשות בת 80, היא לא הבינה אם נוסעים לאולפן הקלטות – דבר שהיא פסלה מראש ביום החורפי הזה. או שמא היא מוזמנת על ידי להופיע בתרומה לכבוד דוד שלי
במקום מכובד מול קהל, וכמובן אחר כך להסתובב בין האורחים עם צלחת של פטה כבד ולדבר בקול רם, ולהרוס את הארוע. כמובן שמצאתי תירוצים שהדוד שלי עוד לא נחת בארץ, ושלא ממש מצאנו עדיין מקום לערוך את ערב יום הולדתו. דבר אחד היה נכון, באמת במשפחה לא היינו סגורים האם להזמין אנשים מחוץ למשפחה הקרובה לאיזה מקום בחוץ ולסגור עם איזה מקום, כמו מסעדה או חדר הרצאות עם כיבוד, או פשוט בצורה הפשוטה ביותר לערוך את ההתכנסות המשפחתית לכבוד הדוד, בבית הפרטי שלנו. מה שלא היה נכון זה שדוד שלי לא עלה עדיין לטיסה לישראל ושהמועד לבואו לא היה ידוע, כי כבר חלפו יומיים מאז שהוא כבר נחת בארץ והתאקלם אחרי
הג'טלג מאוסטרליה לישראל. אך כמובן החרדה שלי שמשפחתי הכינה עבורי, את הידע שזמרת המלחמות היא גם מהרסת מסיבות, גרמו לי לעוות קצת את המציאות. ניסיתי להסביר לזמרת המלחמות שדוד שלי הוא זה שהזמין אותה 3 פעמים להופיע באוסטרליה. היא לא זכרה אותו
היא לא זכרה אותו כלל. בזמן שהיא מספרת על השירה שלה מימי הפלמח ועד שירה עבור 6 חיילים בבונקר מותקף בפגזים. היא הובילה אותי לאט לאט ברחבי הבית שלה, לעיתים רוכנת קדימה וחושפת שדיים, ומראה לי את כל הקירות בכל רחבי הבית שלה מצופים בעטיפות של תקליטים כמו של פעם, והמון צילומים עם כל מי שנחשב חשוב בארץ ביהדות ובעולם. ובזמן שהיא מספרת על הפגזה כאן ושירה שם, היא מספרת באופן שכזה - אז כשהייתי במשלט אמרו לי לשיר את "היו זמנים" – וכך גם החלה לשיר את השיר, אחרי חצי דקה היא עברה לתמונה אחרת בתוך המקדש העצמי שלה, ומתוך הסיפור על שהתרחש בארוע האחר למשל בפגישתה עם הקומדיאן
דני קיי היא נזכרה בעוד שיר שהיא שרה לו באופן אישי, וכמובן שוב פצחה בשירה שלה, הפעם היא שרה את "באב אל וואד" וכאשר הראתה לי תמונה שלה ואריק שרון היא החלה לשיר את "רבותיי ההיסטורייה חוזרת" וכך מתמונה לתמונה, מעטיפת תקליט מודבק על התקרה, והסיפור שמאחורי, שוב פוצחת בשירה – באופן בלתי נשלט ובלתי ניתן לעצירה. הפחד הגדול שלי היה שיכול להיות שהיא בכוונה שרה שיר של זמרת המלחמות השנייה, כדי לבדוק אם אני מבחין בכך שזה שיר לא שלה, ובכך בוחנת כמה אני עצמי באמת מכיר או מוקיר את מפעל חייה המסתכם בדירה שהפכה למקדש עצמי בקנה מידה בין לאומי. לא ממש ידעתי אם אני נמצא במציאות או באיזה חלום, כבר חלמתי בעבר בשנתי על מפגשים מרגשים עם המון תת משמעויות כמו פגישה משולשת שלי עם יצחק רבין יחד עם מובארק, או חלום בו אני הולך בצעדים מהירים לאיזה חדר ירוק של הזמר מאיר אריאל. אבל הפעם תחושת הגוף, הסטירה שנתתי לעצמי, לא העירו אותי, זו אכן הייתה המציאות. על כל פנים, היא פתחה בפניי ספרייה נסתרת בסלון ביתה, שם ראיתי עשרות ספרים שכל אחד מהם מסומן כספר תיעוד ממקום אחר בעולם, כשהבנתי שהיא באמת עברה דרך כל כך ארוכה ומפרכת כל שנות הקריירה שלה, והייתה באמת בכל העולם, הבנתי למה זה הגיוני שהיא שכחה את אוסטרליה, או את דוד שלי, שהזמין אותה 3 פעמים לאוסטרליה. בסופו של דבר זמרת המלחמות בעלת המקדש העצמי הכי מושקע שראיתי בחיי, בו לא אבדה ולו כתבה זעירה אחת בעיתון קטן שמופץ רק באיזה מחוז בטיזינאבי באוזבקיסטן, ואיך שהכל כל פעם ששמה מוזכר
נמצא כחלק מהארכיון בדירת הארמון המקודש שלה, ביקשתי לברך בכמה מילים אל תוך מכשיר ההקלטה שלי ברכה לדוד שלי, כמובן שהשורה השנייה הייתה "למרות שאני לא מכירה אותך..." ועוד טעויות שהיו יכולות לפגוע בדוד שלי, הלכתי ביום אחר לאיש הטכני שלי בחדר ההקלטות, והורדתי משפטים ומילים והכנסתי מילים למשפטים, ובעצם התוצר הסופי שנמצא על 10 דיסקים שחולקו במשפחה לכבוד דוד שלי, היו שונים לחלוטין מהברכה האמיתית שזמרת המלחמות בת ה80 עם החזה הנשפך באמת הוקלטה. בכל אופן , מדהים לראות את פלאי הטכניקה של חדרי הטכנאות של הקלטות סאונד, אם מישהו, כל אדם, יוקלט קורא דף אחד מתוך ספר כלשהו, בצורת העריכה בחדר ההקלטות עם טכנאי טוב, אפשר לגרום לבן אדם להודות ברצח בשוד מזויין באונס, או בכולם יחד, ועוד להוציא ממנו הצהרה שיש לו פצצת אטום שעומדת להתפוצץ תוך 24 שעות בעודה קבורה בהשתלה בתוך גופו של מישהו כלשהו. עבור ברכה של פחות משלושים שניות, הקדשתי 5 שעות בחברתה של מי שהפכה את עצמה לאלה משמיים הגרה בארמון ההערצה העצמית המפואר בעולם
בכל אופן, זה היה יומיים לפני מותה של זמרת המלחמות השנייה
אז חשבתי לעצמי, שאם זמרת המלחמות בעלת החזה הנשפך היתה זו שהייתה נפטרת, אז אני הייתי הופך להיות בעל ההקלטה האחרונה שלה