עוד מקרה תמים בצבע כתום

דבר ראשון, אני מצהיר שאני פשוט אידיוט. קבעתי להיפגש ברמת גן הזמרת שאני רוצה שהיא תשיר את השירים המולחנים שלי בדיסק הבא, שאני עובד עליו כרגע
נהגתי באוטו עד פאתי תל אביב, ומשם לקחתי מונית כי לא רציתי להסתבך ברחובות רמת גן בחיפוש אחר הכתובת של הזמרת הרוסייה. רמת גן זו עיר של עירקים, וזה כל כך שקוף שעירק שיגרה במלחמת המיפרץ הראשונה טילים שפגעו דווקא ברמת גן - עירקים שונאים עירקים שונאים את עצמם - אז איך יסמפטו בן של אייידישאימממה - ויסבירו לו פנים איך להגיע לבית של עולים רוסים. נסעתי לי לנאות אפקה שבפאתיי תל אביב, החנתי את הרכב, והזמנתי מונית
המונית הגיעה, עליתי עליה , נתתי את פרטי הרחוב שאני צריך להגיע אליו ברמת גן, הדרך היתה מסובכת כל כך והנהג היה עירקי אז הוא נסע כמו מטורף בלא שאזכה להבדיל את הדרך, שלא הספקתי לסמן לי תמרורים או שלטים איך להגיע להבא. הגעתי עם המונית אל הזמרת ולא רק שהסכימה אלא ממש רוצה לבצע את השירים שלי ולהקליט אותה שרה אותם באולפן הקלטות! בתום הפגישה הזמרת רצתה לצאת לתל אביב לאנשהו, ואמרתי לה שגם אני נוסע בתוך תל אביב , ואני מזמין בכל מקרה מונית, אז שתצטרף אליי. היא ללא היסוס הסכימה לנסוע איתי במונית. נסענו עד פלורנטין שם הזמרת יצאה מהמונית, ואני המשכתי עם הנהג לנאות אפקה איפה שהשארתי את האוטו. בדרך הנהג אמר לי שאני עוד אתוגמל מגורמי שמיים על נדיבותי והיותי צדיק שעושה צדקות , ושעוד אזכה להרבה תמורות בחיים על היותי אמין, על זה שאני לא דופק סצנות של קמצנות ועל היותי נדיב להסיע את מרינה למקום שהיא רצתה להגיע, ולא נתתי לה לשלם את המרחק הספציפי הזה גם כאשר היא ביקשה לשלם. כך אמר הנהג. כשהגענו לנאות אפקה, הוצאתי מהתיק האפור שלי את הפאוץ' הכתום ( ההתנתקות התקיימה כבר, אז אין מלחמה על הצבע יותר ) ושילמתי לנהג. הכנסתי שוב את הפאוץ' הכתום לתיק צד האפור, והלכתי חמישה מטרים משם לאוטו שחסך לי עוד שבעים ש"ח שהייתי מוציא על מונית עד רעננה עירי וביתי. בדיעבד הייתי נוסע במונית עד רמת גן, אומר לנהג להמתין לי 3 שעות עם מונה דופק וחוזר איתו לרעננה
שוב הוצאתי את הפאוץ' הכתום מהתיק האפור, שהנחתי את שניהם על גג האוטו, והוצאתי ממנו את מפתחות האוטו. פתחתי את האוטו והשלכתי את התיק האפור לכיסא שליד הנהג, והתנעתי, ונסעתי הביתה. בדרך כלל אני מסתובב לכל מקום עם הפאוצ' הכתום, כשהוא כמו נשק תלוי עלי בהצלבה, שאי אפשר בכלל לחטוף לי אותו, או לכייס אותי, בפעמים שאני מסתובב עם חומרים שלי, כמו שירים על דפים שאני הולך להקליט או כאשר אני נוסע לאנשהו שאני מביא מתנה את הספר שלי או את הדיסק שלי, אני לוקח איתי את התיק האפור, שיש בו מקום , ולתוכו בדרך כלל אני משחיל בנוסף את הפאוצ'. בדיעבד הפאוצ' הכתום שיצאתי לפני ובמהלך תהליך ההתנתקות מגוש קטיף בשצף קצף כנגד הצבע שלו, כבר דאג בעצמו להפיל אותי בפח. הצבע הכתום סינוור אותי לא לראות כלום כתום כנראה. נסעתי מנאות אפקה לכיוון רעננה העיר המכונה העיר הסנוביסטית, ולקראת הגיעי לרמזור הראשון אחרי מסעדת הפיל עוד בסביבת נאות אפקה, הנורית האדומה שמציינת בעייה באוטו נדלקה. לא הבנתי למה, כיביתי את האוטו לחלוטין בצד הדרך, המתנתי שתיי דקות, והתנעתי שוב, האוטו פעל והנורית האדומה כבתה.חשבתי לעצמי רגע, משהו פה לא בסדר , משהו באוטו הפעיל את הנורה האדומה, או אולי זה איזה סימן.אבל המשכתי לנסוע עד רעננה , החנתי את האוטו ליד ביתי, וכשבאתי לצאת משכתי את התיק האפור מהמושב ליד, והוא הרגיש לי קל יותר , קל מידי. פתחתי אותו ולא ראיתי את הפאוץ'. נבהלתי, התחלתי לחפש את הפאוץ' בכל האוטו, ולא מצאתי. צילצתי לחברת המוניות שבמקרה זכרתי את שם הנהג, הם חיברו ביננו, והוא טען שהוא לא מוצא באוטו שלו שום זכר לפאוץ'. ידעתי כבר שזהו - אין צ'אנס
החלטתי לחזור לאותו מקום בו חניתי בנאות אפקה, במסלול הנסיעה שנהגתי חזרה הביתה. באחת בלילה, נהגתי בשלושים קמ"ש תר בצידי הכביש אחר הפאוץ' - היכן במידה והוא נשאר על הגג הוא נפל? כמה מכוניות כבר מעכו אותו כמו שהצליחו למעוך את כל גוש קטיף. לא מצאתי כלום. אני התייאשתי, אמרתי קוס אמו של העולם. התעקשתי לחזור לנקודת החנייה שלי בנאות אפקה
אז חזרתי לשם, ואז על מכונית שחנתה בחנייה של הבית שלידו חניתי - הבטתי, ואמרתי, וולללה, יששששששש, הנה הפאוץ'. נמלאתי התרגשות אך משום מה לא נמלאתי עדיין שמחה
יצאתי מהמכונית וניגשתי בזהירות והססנות ליטול את הפאוץ' - אם יש פאוץ' אז מישהו טוב לב שם אותו במקום שאפשר יהיה למצוא אותו. לא? או אולי השמחה שהנה מצאתי תפעיל את מנגנון תאוריית כנפי הפרפר - במקום אחד בעולם פרפר מתעופף מפרח אחד לפרח אחר וכתוצאה מכך מנקודה אחרת בעולם מתפרץ הר געש, אז אולי אם אני שמח שמצאתי את הפאוצ' אז כמו בסרט מטריקס הכל כבר נמלא מוכנות לגרום לפאוצ' להיעלם או לגרום למה שהיה בפאוצ' לא להיראות יותר לעולם. לא! שוד ושבר ! הפאוץ' היה ריק! תאוריית כנפי הפרפר עבדה עליי מתוך המטריקס, ההתרגשות הייתה גדולה מידי, צעדתי לעבר הפאוצ' בפחות זהירות וביתר התרגשות, אז הכל נעלם בחצי שנייה : לקחו תרופות, דרכון, תעודת זהות, תעודת נכה צה"ל, ויזה, פנקס צ'קים, כרטיס כללית מושלם, רישיון רכב, אוסף תמונות פספורט של פעם בחצי שנה שאני מצטלם מאז הצבא, ובוחן את השינויים במהלכי השנים, מלא כרטיסי ביקור של כל מיני אנשים, ועוד חפצים שאני ממש לא יודע ולא זוכר מה הם, ובנוסף 1000 ש"ח במזומן שקיבלתי ערב קודם לכן ממישהו שהבאתי לו הביתה ציור נוסף, מאלו ששיבטטתי ושיניתי במקצת מהמקורי שנקנה על ידי מישהו אחר בתערוכה. ושישה או שבעה צ'קים דחויים לספטמבר מקונים בתערוכה, בשווי של 6000 ש"ח! אז איזו מתנה קיבלתי משמיים אחרי שעשיתי צדקה לזמרת? וכן, הפאוץ' הכתום נקם בי את נקמת כל יושבי גוש קטיף. אני על המקום ביטלתי את הויזה שלי. למחרת נסעתי לבנק במטרה לבטל את פנקס הצ'קים שהיה לי, ונסעתי למשטרה בכפר סבא להתלונן על גניבה. האבסורד הוא שבמשטרה אמרו לי שאומנם אני צריך לחדש את רישיון הנהיגה שלי בנתניה. אבל אסור לי לנהוג לשם בלי רישיון. ושהמשטרה לא מנפיקה פתקים שמאשרים לי לנהוג רק לשלשה ימים קצרים, על מנת להגיע לכל מקום כדי להוכיח שאני זה אני , וכל זמן שאני זה אני אבל עוד לא יכול להוכיח שאני זה אני, שאני בן אדם שחלם שהוא פרפר שכשהתעוררתי מהחלום לא ידעתי כבר אם אני בן אדם שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא בן אדם. אין לי רשות לעשות בעצם כלום שתלוי בבירוקרטייה הישראלית. עוד רציתי להספיק להגיע למשרד הפנים בהרצלייה להנפיק ת.ז חדשה, ופספורט. להשיב לי את אני לאני עצמי ותעודותיי שמאשרות שאני עצמי קיים אך השעה התאחרה ומשרד הפנים היה סגור. וזה היה יום הבחירות הדמוקרטיות לראשות עיריית רעננה הסנוביסטית, ורציתי להצביע. אז נסעתי לקלפי, אבל אני לא אני, כי אני לא קיים, כי אני אין לי שום תעודה אחת קטנה בחיים שאני זה אני - להצביע. או להוכיח את קיומי
והראתי לצוות האחראי על הקלפי את תעודת הגניבה מהמשטרה, וניסיתי להראות שאני אכן רשום בת.ז של אמא שלי כאחד מילדיה, ושום דבר לא עזר, לא נתנו לי להצביע. אני לא אף אחד כבר, אם אני מת או חי , זה לא משנה בכלל, חיים ומוות או חוסר קיום לא רלוונטיים למחשבה כשאין דוקומנט להוכיח אחד מהשניים. צילצלתי לכל מי שמצאתי ששילם בצ'ק על ציורים מהתערוכה שהיה דחוי לספטמבר, וביקשתי מהם לבטל את הצ'קים. רק היום הגעתי להפיק ת.ז חדשה, ודרכון חדש במשרד הפנים בהרצלייה, אבל אמרו לנו שהתיקים שלי עברו למשרד הפנים בכפר סבא.אז נסענו לכפר סבא למלא פרטים ולחדש את ה ת.ז המזויינת והדרכון הדרקוני. אבל משום שמשום מה התיק שלי לא נמצא גם שם, חזרנו בידיים ריקות, עד שיישלחו לי את המסמכים הללו בדואר, כי איני יכול לנהוג לשומקום כל זמן שאין לי רישיון ממשרד הרישוי, ואני לא יכול להפיק רישיון כל זמן שאין דוקומנט לקיומי .גם לא תעודת זהות שאני לא יכול להגיע לקבל אותה - כי אין לי רישיון - כי אין לי דוקומנט של משרד הפנים - שאיני יכול להשיג כי איני יכול לנהוג כי איני יכול להשיג .ובכך נאלצתי לוותר על עוד 500 ש"ח למשרד הפנים על דרכון ותעודת זהות שיש להתלבט בה מה הלאום שלי - ישראלי? יהודי? על מנת להגיע לכל מקום כדי להוכיח שאני זה אני , וכל זמן שאני זה אני אבל עוד לא יכול להוכיח שאני זה אני, שאני בן אדם שחלם שהוא פרפר שכשהתעוררתי מהחלום לא ידעתי כבר אם אני בן אדם שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא בן אדם, אין לי רשות לעשות בעצם כלום להוכיח שאני זה אני. למזלי יש לי אגו אז לפחות לעצמי אני יודע שאני זה אני, אבל האגו שלי על הפנים, כי אף אחד לא מזהה אותי ואומר לי אתה זה אתה שחושב שאתה זה אתה וזה מי שאתה
מסקנות
מי עושה שטות להסתובב עם דרכון אם הוא לא מתכוון לטוס לשום מקום? מי משאיר במקום אחד ועוד בארנק סכומי כסף כל כך גדולים? מי משאיר את כל כל המסמכים המזהים שלו במקום אחד
ומי אידיוט להשאיר על גג הרכב פאוץ' שצבעו הכתום היה עד עתה מוקצה מחמת מיאוס, בלי לשים לב, שהפאוצ' אורב לי כבר כמה וכמה זמן? ולמה לעזאזל צריך לעשות צדקות. בסופן של מסקנות אלו, בכל מקרה לא לחשוב לסמוך על אזרחים הגונים שיימצאו את הארנק ויחזירו אותו שלם ומלא
בכל מקרה שכונת נאות אפקה עם כל הסטייל של תושבים איכותיים - גם בהם יש ביצים שרוכות
תמיד להשאיר במקום נגיש אבל חסוי לפחות מסמך מזהה אחד. ולא לחיות על אוטומט - תמיד לשים לב לפעולות שלך, ולזכור איפה שמת את מה ששמת, כדי לדעת למצוא! ויחד עם כל זה להבין שבעוד חודשיים הייתי כותב את זה כסטנד-אפ ולא כמו סיפור טיפשי ומלנכולי.הזמן מרפא פצעים! הזמן הופך את הכואב לנעים, והנעים הוא להיזכר בפאשלה כזו של עצמך, כשזה קורה למישהו אחר ולומר לו - גם אני עברתי את זה. ברוך הבא למועדון. הרי עכשיו כשאסור לי לנהוג, חברים יבואו אליי במקום שאבוא אליהם, וקרובים ינהגו באוטו בזמן שאני מעשן סיגריה במושב ליד, בדרך לכל מקום שאני עצמי צריך להגיע אליו. וכל זמן שאיני קיים בשום דוקומנט לראות בבריכה השכונתית את גן עדן, ולהעביר בו את הזמן, ולחשוב האם אני פרפר שחולם שהוא בן אדם שאין לו דוקומנט להוכיח שהוא אדם עם שם וכתובת ורזומה, או אני בן אדם שמכורח הנסיבות הבירוקרטיות החליט ליטול כדור שינה להרדמת סוסים להעביר את הזמן וחלם שהוא פרפר. והפרפר היה בעצם מיפרש ספינה ברוח בציור סוריאליסטי של סלבדור דאלי. די לי