נמרוד הכנעני שלי

נמרוד על האופנוע
שנה לפני הגיוס לצבא, הכרתי בחורה שהיופי שלה הימם אותי לחלוטין. הייתי אז מלא ביטחון עצמי, והעזתי לפנות אליה ולהציע לה לצאת לאיזה פאב ולנסות לראות אם יש מצב לקשר זוגי. היא נענתה לי, ויצאנו לסיבוב בארים בתל אביב. כששבנו לביתי ששכרתי בשכונת נווה צדק בתל אביב, שכונה שהייתה עם אחוז הפשיעה והסמים הגבוה בארץ. אני באותם ימים
נהגתי לעשן חשיש ולצייר תחת ההשפעה של החשיש, יום אחד בעודי מסומם
לחלוטין כתבתי על קיר הבית במקום "ילד טוב ירושליים" - "ילד טוב שבזי" כי שבזי היה שם הרחוב הראשי של נווה צדק. ואי אפשר ללכת שם יחף, כי יש סכנה גדולה לדרוך על מחט של מזרק של נרקומנים, ולכתוב "ילד טוב שבזי" זה אומר שכנראה הילד הוא הכבשה השחורה במשפחה
או פשוט היפך מילד טוב ירושליים. הבחורה הזו שעד היום לא ראיתי בחורה יפה ממנה, לא נעתרה לי לחדור לתוך נרתיקה. לפני כן לא הייתה בחיי בחורה שאמרה לי לא, בדיעבד עד היום חוץ ממנה - גם כן אף בחורה לא סירבה לי למין (האמת כי לא ממש חיפשתי מין). לאחר שבוע מאותו יום, יצרתי איתה שוב קשר, ובאתי לביתה ברמת יונתן, שם היא הייתה עם חברה טובה שלה. לחברה שלה מטעמים מסויימים היא דווקא כן סיפרה שהיה ושיש ביננו סקס. בדיעבד הבנתי שאני הייתי בגדר בגידה שלה בבן זוג
אחר, שהיא הייתה צריכה מטעמים מסויימים להבהיר לו שהיא בוגדת בו. אולי ליצור בו קנאה, אולי לנקום בו על בגידה שלו בה, לא יודע. בכיס שלי הייתה שמורה בתוך נייר-רדיד כסף אצבע של חשיש. לאחר זמן מה בביתה
הלכנו לבית של בן הזוג של אותה חברה שלה. הבית שלו היה בעבר אורוות סוסים, ובתא אחד של סוס היתה מיטה גדולה. בין התא הזה לתא יותר גדול שהיה הסלון, היתה הפרדה של בד של מצנח. לבן הזוג קראו נמרוד. הוא הציע לעשן מריחואנה, והוציא ממחבוא כלי פלסטיק בגודל של דלי אשפה. בתוכו כולו מלא בפריחות ועלי מריחואנה. אני הצעתי שנעשן את אצבע החשיש שהבאתי, כשהוא שמע שיש לי חשיש, הוא נמלא אושר, ואמר שהוא מחפש כבר שנתיים אחרי חשיש, ולא מוצא שום בלדר שיש לו. ובאותו הרגע, נמרוד התאהב בי. הוא התאהב בי משתי סיבות, האחת על הקשרים שיש לי לאחזקת חשיש, והשנייה על ידיעתו שאני נמצא בזוגיות ויודע הלכה למעשה את הבחורה הכי יפה בארץ. למחרת חזרתי לביתי לבדי, ובעצם מערכת היחסים עם הבחורה הכי יפה בארץ נגמר. במקומו קיבלתי חבר חדש. אבל עוד לא ידעתי את זה. כעבור שלשה חודשים נסעתי לבדי לדהב בסיני. מצאתי חדרון קטן ומעופש באחת האכסניות, שמתי את חפציי שם, ויצאתי להליכה על קו המים. לפתע זיהיתי את נמרוד על אופנוע 700 ס"מק כביש ושטח, מגיח במהירות לכיווני. סימנתי לו לעצור, וכשנפגשנו נתנו חיבוק חזק, והתפלאות איך זה שנפגשנו ככה. הצעתי לו להיות איתי באותו חדר באכסנייה, והוא בא עם האופנוע בסמוך לדלת החדר, הציב אותו, והכניס את חפציו לחדר. כעבור דקות קצרות הגיע ילד בדואי בן 6 והציע כל מיני סוגים של סמים. נמרוד אמר לי "הסמים - עליי". ביומיים הבאים היינו מתעוררים בבקר מעשנים חשיש ומריחואנה ויוצאים לראות את ההזיות על החוף של דהב. כך גם יצא שהכרנו בחורה גרמניה בלונדינית מלאת חזה זקור, ואף סולד. הזמנו אותה לחדר שלנו לעשן, עישנו כל הלילה, אבל לא הייתה שום השפעה שנתנה תחושה של מיניות, והבחורה לפנות בקר הלכה לחדרה. למחרת ראינו אותה מתנשקת עם בחור פלשתינאי שעבד בחצי משרה באחת המסעדות לאורך המפרץ. עבורי הייתה זו הפעם הראשונה בסיני, מאז שהייתה בידי ישראל, ולא ידעתי כל כך מה אסור או מה מותר
נמרוד אמר לי שיש מסעדה שהבעלים שלה הוא אוסטרלי, וששם האוכל הכי טוב. הלכנו לאכול שם ואני הזמנתי בשר בקר. טוב, על הטעם של האוכל בדהב, בהחלט יש מקום להתווכח על הטעם ועל הריח, כי מי שחושב שהוא אוכל שם משהו טעים, הוא כנראה או שלא אכל שבוע ורעב, או שהוא תחת השפעת כימיקלים בכמויות מטורפות. בעודי מנסה להמשיך לנגוס בבשר הנוקשה, נזכרתי במראה שראיתי דבר ראשון בהגיעי לדהב, זה היה חמור מת ורקוב, ותחת החשיש והמריחואנה נכנסתי לפארנויה שאני אוכל נתח מהחמור הזה. למחרת חטפתי דיזינטרייה נוראית. לא אכלתי יותר כלום, כל הזמן רצתי לאיזו פינה להקיא, וכולי חסר כוחות לוגם מי בארקה ושוכב על מזרון על סף דלת החדר, כשנמרוד לידי מטמין בתוך האופנוע מתחת למושב
עשרות קופסאות פילים מלאות ודחוסות במריחואנה, חשיש ואופיום. מדי פעם קופץ לרחוב הראשי ומביא לי בקבוק מים חדש. הכסף הלך ונגמר, החלטנו לחזור לארץ ביחד על האופנוע. אני לא יודע עד כמה נאיבי הייתי בחוסר מילימטר של מחשבה על העובדה שהאופנוע עליו נעבור את הגבול מלא בכמויות מסחריות של סמים. וכך בבקר יום המחרת אני ונמרוד אכלנו ארוחת בקר בה מהלנו אופיום בתה, ועישנו כל אחד שני ג'וינטים מלאים במריחואנה חשיש ואופיום. כך עלינו על האופנוע, ויצאנו צפונה לכיוון הגבול עם ישראל. בנקודת הגבול המצרית נתנו לנו לעבור לכיוון ישראל בלי לבדוק כלל את התיקים שלנו, או את האופנוע. כשהגענו לצד הישראלי נשאלנו בביקורת אם אנו מעבירים משהו שהוא מחוץ לחוק, או האם השארנו את האופנוע בלי להשגיח עליו, וענינו על כל השאלות באופן רגוע ותמים. כשנתנו לנו להמשיך לתוך ישראל, ברגע שנתנו לנו את האישור צחקנו צחוק גדול וחזק, תוך כדי המילים - הצלחנו, העברנו, עשינו את זה...וכלל לא התרגשנו ממבטם הנוקב של שומרים ישראלים נוספים בתחילת הנסיעה האיטית מנקודת הגבול צפונה. כשהגענו לעיר אילת באיזור המסחרי, תחושת בטן אחזה בי, ואמרתי לנמרוד שאני נשאר עוד קצת באילת, לפני שאני ממשיך צפונה. נפרדנו בחיבוק, נמרוד האיץ את האופנוע הרים גלגל, וסימן להתראות בידיו. האופיום התחיל להשפיע עליי, נכנסתי לפאב שהיה פתוח כבר בצהריים, התיישבתי על ספה נוחה שמולה הייתה מראה, הבטתי בעצמי, נשאבתי לתוך הבבואה שלי, הרגשתי שאני מהופנט מהפנים שלי במראה, לא הבנתי איך ולמה במבט במראה צד שמאל שלי נמצא מול צד שמאל של ההשתקפות שלי לעומת מצב שאני עומד מול אדם אחר וצד שמאל שלי נמצא מול צד ימין שלו. מהצהריים ועד שעת חצות לא הורדתי עין מפניי המשתקפים במראה שלשה חודשים אחרי כן, בדירה בנווה צדק בעודי מרסס בצבע כחול חתול ג'ינג'י שאכל לי את שארית הנקניק שהייתה לי, כי חוץ מנקניק לחמניה וחלב ולפעמים גם גבינת קוטג'הוצאתי את כל כספי על חשיש. הטלפון צילצל ונמרוד היה על הקו. מילות אהבה וקירבה נאמרו, והוא בא למחרת לדירה בנווה צדק. כשהוא נכנס לביתי, הוא צלע. שאלתי אותו למה הוא צולע. הוא ענה לי, "אתה זוכר את הנסיעה חזרה לארץ שהורדתי אותך באילת?, אז כשהמשכתי בדרך על האופנוע בכביש הערבה הכביש התעקל והיה בתהליך פנייה שמאלה, אבל אני ראיתי שהכביש ממשיך ישר. אז עפתי מהכביש עם האופנוע ונכנסתי בסלעים, התעוררתי רק למחרת. אתה לא תאמין איזו השפעה יש למורפיום, אתה חייב לנסות, הייתי מלא במורפיום כי החדירו לי בשתי הברכיים וחיברו לי את הלסת בפלטינות. אתה בא איתי למגרש שהאופנוע הועבר אליו??? זה בבאר שבע". נסענו לבאר שבע, מצאנו רק את המנוע. מישהו דאג כבר להעלים את כל הסמים ממה שנשאר מהאופנוע. לפתע קלטתי את כל הסכנות שהיו לי בדרך, קודם הבשר בקר הרקוב של החמור, אחר כך אחזקת סמים בחדר של האכסנייה, אחר כך הנסיעה ומעבר הגבול באופנוע מלא סמים, אחר כך הסיכוי שנמרוד היה משכנע אותי להמשיך איתו צפונה על האופנוע, תוך כדי שהוא מהופנט מהאופיום, והתאונה שהוא עבר שבקלות הייתי יכול להיות איתו באותו הרגע ואולי ממש להיהרג. נמרוד המשיך בחייו
להבריח סמים מארץ לארץ, וישב כבר בבית כלא באוסטרלייה חצי שנה על כמות מסחרית של חשיש, זה היה הטריגר האחרון שלו למרוד כנגד הציויליזצייה והעולם המערבי, והפסיק עם הסמים. אני התגייסתי לצבא, השתחררתי, גידלתי לי שיח מריחואנה ועישנתי לעצמי בלי דילרים ובלי קשר לעולם התחתון. ולבסוף, גם הפסקתי לצייר תחת השפעת סמים. עד שנגמלתי לחלוטין מעישון סמים הסכנות שארבו לי בדרך היו יכולות ליצור לכל אדם נורמאלי פרנויות לכל החיים. ואני, אני מתחיל להאמין שבכל זאת ישנה השגחה עליונה
סוף אפיזודה א

יום לפני כניסת פורים לתוקף העד לא ידע להבחין בין מרדכי למן
יצאתי עם בן כיתתי בניסן נתיב, להאזין באיזה פאב לסולנית של הבנות נחמה שעשתה שם די ג'י
איך שהתיישבתי על הבר, בחורה נחמדה אבל נכה, נכהמה משהו, שגם הכירה את הבנות נחמה, התחילה איתי, העברתי את כל הערב בשתייה של וודקה אבסולוט ושל יין אדום קברנה. התגפפנו והתנשקנו והתלחשנו. כל הערב היא ליטפה אותי ונגעה בי. ואני חשבתי לעצמי שחזרתי לימים הטובים של פעם, ימי ההתהוללות חסרת הרסן. אבל שתיתי יותר מהכמות שהכנות שלי כלפי הבחורה יכלה לקצור את הפירות. בסיום הערב ביושבי על הבר, לאחר שהבחורה סימסמה איזה משפט לבן זוג שלה ששכח את עצמו בבית, נגעלתי כל כך מעצמי, עד כדי שלא יכולתי לרוץ לשירותים, והרכנתי ראשי מתחת לבר והקאתי. עדיין שמח וטוב יין בלבב, לאחר שעוד רקדתי ריקוד או שניים, אמרתי לבן כיתתי מניסן נתיב שאני יוצא והולך הביתה. נפרדנו. יצאתי החוצה ללילה הקר, לאוויר ה"טהור" של ליל חורף אביבי תל אביבי. וקלטתי שלא רק שאני לא יודע איפה האוטו אני גם באמת לא ממש יכול לנהוג. השומר בחוץ קלט אותי וביקש ממני לשבת כמה דקות להרגיע. התיישבתי.ואני לא יודע איך להגיד את זה אבל מקטרת השלום הופיע בחיי שוב
כשנמרוד הכנעני שלי הופיע על סוס לבן והרכיב אותי עד לקצה ההזיה. נמרוד ניסה להוליך אותי זרוע אוחזת זרוע לביתו החדש במשולש שיינקין. בכל אופן למחרת קמתי כשראשי עוד הלם, במיטה בסלון ביתו של נמרוד, הוא הניח תפילין שנראו לי כמו הפיכת האדם והתחברותו לאיזה אינטרנט ענק שבעצם בחומר של עור של פרה מחבר אנשים למוקד, ליום יותר טוב ולא לעלייה על המוקד. אני אמרתי אמן לתפילותיו. הלכנו לאכול ארוחת בקר באחד העם, התחלתי עם בחורה נאה ביותר, בתחושה שיש לי את המפתח שוב - מה שחשבתי בעבר שהיה נדמה לי שיש לי אותו רק כשאני בתוך קשר רומנטי, וכשהקשר מסתיים אין לי עוד את המפתחות ללב הנשים שעיניני בהן
ואז כשהתעוררתי היום נמרוד התקשר ושאל אותי אם יש לי אינפורמצייה כלשהי מהשכלתי בקשר לאמן בשם דנצינגר
סוף אפיזודה ב

סיפור מחופש לייק דה סקייס ווירס דיסקייז ובכל זאת התרחשות - שכן צילצלה אליי היום רינה בת דודה רחוקה שלי שחיה בביצת
התל אביב-גפן,והיא סיפרה לי שלאה חברתה הטובה ביותר מרמת יונתן, הגיע לרינה לתל אביב לבקש במיוחד בשם נמרוד את מספר הטלפון שלי
והאם אני מסכים להעביר לו את מספר הטלפון שלי
רגע, מצלצל הטלפון...זה נמרוד על הקו, אני מתפנה מהכתיבה כדי לשוחח איתו
סוף אפיזודה ג

יצרתי קשר עם החנות רהיטים בתל אביב טיטאן, לבקש שיחזירו לי ציורים שלי שתלויים אצלם עוד ניסיון שיווקי כושל, רק שהפעם לא הייתי צריך להשקיע במקום או בהזמנות אגורה
נכנסתי לשיחה עם הבעלים שהתנצל נורא שלא מכרתי אף תמונה דרכו. ניסיתי להבהיר לו שהכל בסדר, ושזה בסדר אם לו רק איש אחד ראה את התמונות שלי וזוכר מי חתום עליהן. אז הוא התחיל למנות אנשים שהוא זוכר באופן אקראי שאהבו במיוחד את העבודות. לפתע הוא הזכיר את השם "ענת" שאלתי אותו מה היו עיניניה בציורים, והוא אמר שהיא אמרה שהיא מכירה אותי
אז נדלק לי הנר או נפל האסימון - ענת הייתה בת זוגי אחרי נעה, נעה היפה הייתה זו שהייתה בת זוגי שהכירה לי את נמרוד לראשונה, אותה נעה שהקשר ביני לבינה הסתיים כשהקשר ביני לנמרוד התחזק. ואני את ענתי כבת זוגי הכרתי לנמרוד. נפרדתי מענת יום אחד הזוי לחלוטין על סלע שבקע מהים בים האדום, הרגשתי שמערכת יחסים זו לא צועדת לשום כיוון אחרי מספר חודשים יחדיו. עבר פרק זמן די ארוך, אני התגיסתי לצבא, נמרוד שלח לענת לפני הצו גיוס שלה כרטיס טיסה ליפן, שם הוא חיכה לה, והם היו זוג ביפן, כמובן שבהסכמתי מאחר ונמרוד ביקש ממני לחזר אחריה. לבסוף מששבו לארץ נמרוד התחתן עם ענת. כן אותו הנמרוד הכנעני שלי, ואותה ענת שזיהתה את ציוריי בטיטאן...שהייתה בת זוגי
סוף אפיזודה ד

אוצרת שראתה את היצירות שלי בתערוכה בבית יד לבנים ברמת השרון יצרה איתי קשר
הסתבר לי שהיא האוצרת של חלל ממסדי חשוב בצפון, והיא רוצה לשבץ אותי בחללי המוזיאון בתערוכה שעוסקת בעתידנות ובזמן
היא באה אליי לראות עבודות בסטודיו , עברה עליהן, לפתע ראיתי שהיא מביטה ארוכות בתמונה מסויימת, אמרתי לה, לזו אני קורא "נמרוד הכנעני שלי", על פי נמרוד הכנעני של דנצינגר היא שאלה אותי למה דווקא זה הנמרוד שלי? עניתי כיון שאני הכרתי את הבן אדם עצמו שרואים בתמונה שהוא מעשן מקטרת שלום של נאפאס (חשיש) אז הוא בבחינת מורד בעיניי! האם יש קשר נוסף פרט למרידה שלו, קשר שהוא יותר מתוקשר עם הנמרוד הכנעני, היא שאלה אותי
נמרוד הזה הוא גם אלוף בתחרויות ירי ספורטיבי ובעונת הצייד הוא צד צבאים, הוא מתאמן בירי במטווח כל השנה, כמו שנמרוד הכנעני היה קשת - עניתי. רגע רגע רגע, היא המהמה, מאיפה הוא בארץ
מרמת יונתן, עניתי. מה? היא שאלה משולהבת. כן הוא היה בן זוג של חברה של מישהי שהיתה בת זוג שלי לתקופת ימים קצובים, ונרקם ביננו קשר, עניתי. בינך לבינו או בינך לבינה? היא שאלה. ביני לבינה הסתיים הקשר, כשביני לבינו הוא החל. אז רגע רגע רגע, נמרוד קוראים לו במציאות? שאלה. עם כל כמה שזה מוזר, כל צירופי המקרים בחיים, אז כן, ושם המשפחה לוי. הוספתי. אני לא מאמינה...אני האישה של אח של אימו
סוף אפיזודה ה' האחרונה המסיימת סיפור זה