כשמדברים בקיבוץ חוף מיבטחים על אי קיומו של אלהים, בעצם הופכים אותו לקיים

לצערי אלהים הוא הכל כי המילה הפשוטה הזו - הכל
היא למעשה ממש כמו המילים - שום דבר, או בעצם כלום
את היישות שלו גם המתנגדים לקיומו
כשהם כותבים או מדברים על אי היותו
הופכים אותו לנושא או למשהו ששווה התייחסות
ובכך מוסיפים נקודה לקיומו דווקא בגלל אי קיומו
אבל אם את שמים לב אנו בני האדם, אם אנחנו מאמינים בו ואם לא
אנחנו מכניסים אותו ואת נוכחותו ואנחנו מקיימים אותו

נאמר רבות פעמים שאלהים לא שופט אותנו כי אנו חלק ממנו
לצערי האלהים הזה שנבנה מבחינתי וזווית הראייה שלי על ידי בני האדם
הוא אנושי לחלוטין
למה בארצות הברית של אמריקה
אנשים נוסעים בכלי רכב כמו לימוזינות
למסעדות שמגישות את כל מעדני המזון הכי יקרים בעולם
וחוזרים לביתם שנמצא בקומה ארבעים עם נוף לארבע כנפות שמיים

בזמן שילדים שרק נולדו מתים מרעב באפריקה

הזהו אלהים הטוב שכולם מדברים עליו ובשבחו

אלהים "הטוב" הזה, כן הוא טוב! כי הוא מודע לכך שאינו מושלם
וכמו שבני אדם עם מצפון שופטים את עצמם או התנהגותם
כך גם אלהים שופט את עצמו

העובדה היא שיש מחלה מסויימת ואמיתית אצל בני אדם שנקראת
פמפיגוס
המחלה הזו גורמת לגוף שלנו לזהות חלקים אחרים של הגוף שלנו
כאוייב
והם במלחמה עם עצמם באופן פיזי לחלוטין
אז אם אנו בני האדם מהווים חלק מאלהים
גם אלהים שופט ומעניש את עצמו
זה משתקף בהענשה העצמית של בני האדם

אלהים הוא זה הלומד מאיתנו עבור ניסיונו
את כל התשובות לשאלות
שהוא מציב לעצמו לדעת

אלהים נותן לנו שיעורים
כמו
איך להתמודד עם מחלות
או איך הכי נכון לחיות מבחינה חברתית
או איך להתמודד עם שכול, יתמות, אובדן
או ההתמודדות שלנו מול האגו שלנו
או יכולת הסליחה או ההסלמה שביננו לחברינו
או איך הכי נכון לכלכל בית, מבחינה אקונומית או רוחנית
איך הכי נכון להקים ולנהל משפחה
איך לעמוד מול פיתויים
איך לאהוב את היקרים לנו ואיך לתת להם להבין כמה הם אהובים

אנו מצד אחד כבני אדם בעצם נחיל נמלים שקוף
לראות איך מתנהלים חיים בנחיל נמלים
או בנחיל דבורים או צרעות
ואלהים מתבונן בנו
ולומד על עצמו ומרבה את נסיונו על פי ניסיוננו אנו

מצד שני
אלהים מאמין בנו
כמו היינו צלמית חימר פאגנית
שהוא סוגד לה, או לנו

אלהים כשהוא מאמין ומתפלל לנו, בהיותנו צלמית החימר שלו
הוא עדיין נותר עובד עבודה זרה
שהרי אנו לא צלמית חימר אחת
אנו שישה מיליארד בני אדם
שישה מיליארד צלמיות חימר
שכל אחד ואחת מאיתנו היא עולם ומלואו
ואלהים לא בוחר להתמקד באחד מסויים וספציפי מאיתנו
לו הוא סוגד
אלא מרבה בסגידה כשהוא לומד מכל אחד ואחת מאיתנו

לסיכום
אלהים מאמין בנו יותר משאנו מאמינים בו
ואנו
צלמית החימר שלו
לה הוא סוגד
ולא מנתץ