היקום שבתוך קיבוץ חוף מבטחים איחוד והקיום שבתוך קיבוץ חוף מבטחים מאוחד

הבן הקטן שלא יהיה לי לעולם

שאל אותי לפני שכיסיתי אותו בשמיכה
"?אבא,למה כל הכוכבים בשמיים כל כך רחוקים"

עניתי לו, לבני הקטן שלא יהיה לי לעולם

"הכוכבים שאתה רואה בשמיים הם כמו בני אדם"

"אני לא מבין למה אתה מתכוון אבא, מה דומה בין כוכבים לבני אדם"
שאל אותי בני שלא יהיה לי בעולם

עניתי לו בזמן שצופפתי ועטפתי את בני הקטן שלא יהיה לי לעולם, בשמיכה
בני אדם ככל שהם מזדקנים ועברו את כל השיעורים בחיים"
מפסיקים לחבב ולאהוב בני אדם אחרים
והם מגיעים למסקנה שהכי טוב להם לבד
לחיות לבד עם עצמם
והם מבינים שבאמת בסוף הדרך הם מתים לבד
"אז כמו הכוכבים הם מתרחקים אחד מהשני

אבא, שאל אותי בני שלא יהיה לי לעולם
אתה גם כן תתרחק ממני ולא תחבק אותי כשאני עצוב
ולא תחמיא לי כשאראה לך ציור חדש שציירתי
ולא תספר לי על המלחמות
ולא על עולם האומנויות
ולא תרצה לראות את הבנות שאני אוהב
"?ולא תקנה לי אפילו גלידה על חוף הים או ארטיק על מקל"

אז עניתי לו לבני שלא יהיה לי לעולם
בני, אהובי
העולם הוא גדול
ויש בו אינסוף גלאקסיות
אבל יש בו המון מערכות שמש
ואתה בן יקר שלי שלא תהיה לי לעולם
אתה תהיה לי כדור הארץ
ואני אהיה לך הירח
כל שתשאל אותי כשתביט בי
אני אסתובב בגאווה סביבך
"ואביט בך כל עת, ואתן לך תמיד תמיד תשובה

וכך בני הקטן שלא יהיה לי לעולם
לפתע עם חיוך על שפתיו
נרדם
.