על אקזוטיקה, הרצאה בסמוך לעצי הקוקוס של קיבוץ חוף מיבטחים

בכיתה י' שאלה אותי בבוחן פתע המורה לספרות

מה אומרת לי המילה : אקזוטי

עניתי לה: פרוסות לחם ליום עבודה

קיבלתי ציון 6

לו רק יכולתי היום לספר למורה ההיא את הסיפור הבא, הנקרא

"פרוסות לחם אקזוטיות ליום עבודה בוול סטריט"


לפני הרבה שנים חיו להם בני אדם בחופי תאילנד

תנאי האקלים של איזור מגוריהם היטיבו עימם

הגשם שטף אותם בסופות חזקות אז לא היה מחסור במים, האדמה הייתה פורייה, ובעלי חיים חיו שם בצורות מאוד נדירות. הם גרו בבתים ארעייים מעץ וכפות תמרים

מאכליהם היו אגוזי קוקוס, ומשקאותיהם היו מיצי אננס ופיג'ויה ואנונה

הם חיו מהיד לפה, הג'ונגל סיפק להם הכל

סחרו בבעלי חיים תמורת נשים, התרבו להם , והכל היה טוב ויפה

אבל הם לא ידעו אחרת



במקום אחר לחלוטין, במזרח התיכון חיו על גביי גמלים שיירות של בדואים, שחנו במאהלים ונדדו אחר שיירות של משלוחי אוצרות

הבדואים פשטו ובזזו מכל האוצרות שהגיעו לאגן הים התיכון המזרחי מהמזרח הרחוק

והם פשטו ובזזו מכל האוצרות שהגיעו מאירופה או מהמזרח הרחוק, לקו הים התיכון המזרחי לכאן ולכאן, זהב, שטיחים של מלאכת יד מפרס , אורז, קפה, תה וחיטה

הם חיו להם כך והיה הכל טוב ויפה בעיניהם

והם לא ידעו אחרת

ואז באו ראשונים: קבוצת בלונדינים מאירופה הסקנדינבית והתחילו לעבד את אדמות החולות כיון שבאוצרות החולות ואדמות החמרה של אגן הים התיכון המזרחי גדלו יפה -תפוחי זהב שמחירן כמחירי הזהב באותם הימים

עבדו בעיבוד השטחים של פרדסים עצומים ישבו בצל קזוארינות, ואכלו פרוסות לחם שבחובן

עגבנייה וגבינה

כמה היה להם טעים לאכול בצל הקזוארינות ובצל הערבות הבוכיות, את הפרוסות לחם

שהם גידלו את החיטה שלהן, להכנת הקמח, להכנת הבצק, להכנת הלחם, להכנת הפרוסות

אוך!!! כמה שהיה להם טעים הלחם, הרטבטב במיץ העגבנייה, שהם גידלו בשטח סמוך לביתם ממנו הם סיכלו את האבנים אשר מהן, הם בנו בתים קטנים מאבן, על יד שיחי נענע ומרווה וזוטה לבנה, להכנת ספלי תה קטנים להשביע את פרוסות הלחם והגבינה של כמה עיזים, שהם קנו מהבדואים, תמורת כמה מטבעות כסף מצלצלים של קודש, אשר נפדו במקום אחר תמורת- לא תאמינו - כמה תפוזים. שהם עצמם שיווקו

אכן כן, והתפוזים הגיעו לאירופה והיו טעם חבל אגן הים התיכון, וטעמם נמכר כמחיר הזהב

שבא מאירופה

ואז
אחד מהם, אחד מהאירופאים שחי שלושים שנים במדבריות החולות הרוחות הצחיחות ואדמות החמרה בצל ענפי התפוזים שלו, נקלע לצרה כשנחטף לפתע על ידי בדואים מסוג אחר, כאלו שבאו היישר ממדבריות צחיחות של מונגולייה

והם הובילו אותו דרך דרכי מלך ודרכי עיזים, והוא חלף בעינים פקוחות על פני נופי העולם וגם של תאילנד. עצי קוקוס, דקלים, שיחים, הכל ירוק, ותוכים קוראים קריאות בצבעים מדהימים, כאותם השטיחים שראה פעם שעברו דרכו בדרכם, מאיזור הבריאה : אור-כשדים ( פרס ) לאירופה, בדרכם בסמוך לפרדס שלו....שהקים במו ידיו בין פרוסת לחם אחת לשנייה

ואז

כשהיה צמא השקו אותו במיצי האננס והגויאבות, והפיג'ויות, ויאמר תוך כדי הרחת עשן חשיש תאילנדי: אההה....דימינתי את אמא אדמה כזותי. וילכך באגוז קוקוס, ויאמר: אההה, זה מה שנקרא אקזוטי

אבל, לא כך נסגר הסיפור, הסיפור נסגר כאשר הוא שב יחד עם נער מתאילנד, כדי להביא הוכחה שהוא מצא את גן עדן. ממש כמו מרקו פולו. רק שפולו לא הביא הוכחה

ובבואו לרכון תחת עציי השיטים, ועצי תפוחי הזהב, שגדלו עם השנים, תחת אותן קזוארינות

יחד עם חבריו למסע לארץ הזהב של תפוחי הזהב...וחבריו השמחים בשעת השביעה, הגישו לו מזה שנים מספר, פרוסת לחם

הוא קיבל אל כף ידו את הפרוסה הראשונה בחייו מזה שנים, אך על כך הוציא מידו של עבדו התאילנדי אגוז קוקוס ונתן לחבר מרעיו

הנער התאילנדי, שמצא את הבצק האפוי המריח במיץ עגבנייה ומלפפון ונתח קטן של גבינה בידיו,חש בגופו רעב כה גדול, נתן לפיו נגיסה : ובתאילנדית שאיש לא הבין, אמר לעצמו
וואוו זה משהו, וכמה יפה הנוף הקדום, ואיך העצים עם הפירות הזהובים מסודרים שורות שורות וטורים טורים.....והבתים מהאבן במרחק מחוברים אבן לאבן עם טייח והכל מסודר הכל מרובעים וריבועים , ושם במרחק הרי שולחן, וגווני החום היו בעיניו התגלמות - אמא אדמה - כן כזותי היא אמא אדמה אמר לעצמו בתאילנדית. אקזוטית, אמר. והאירופאי שחזר לנוף הידוע והמוכר לו כל כך, גם הוא נתן נגיסה

בפרוסת לחם עם גבינה ועגבנייה, וככל שהטעם
היה מוכר לו יותר, כאילו הוא אוכל את מאכליה של אימו עוד בימיו בסקנדינבייה, כך הטעם המוכר, שלא נגעה בו לשונו כבר שנים ארוכות
חש את אותה התחושה של טעם אקזוטי בפעם השנייה בחייו



מישהו שמשנה מקום משנה מזל

במקום אחד בעיניי העולם המערבי אקזוטי זה עצי הקוקוס

אך כל תאילנדי שעובד בשדה אורז ירצה להיות איש עסקים בבורסה של ניו יורק וטעם הביג-מק של מקדונלדס יהיה הכי אקזוטי לטעמו

על כן

קוקוס אקזוטי

או

מק דונלד בוול סטריט

זה הכל אותו הדבר, וזה כל העינין

היכולת לחוש בדבר הטבעי לך ביותר כדבר הזר לך ביותר זו יכולת עילאית

יכולת שרק אנשי זן מסויימים ביותר מגיעים אליו. על כן זה אקזוטי, ככל שזה יותר איזוטרי

לחוש את ההווה

לחוש את רגע שלושים דקות ההפסקה של ארוחת הצהריים של שתיי פרוסות לחם

שהכנת כבר בבקר....ולהגיד וואווו זה טעים....זה אותו דבר כמו לראות מהחלון לרגע את נופי עציי הקוקוס על קו חוף חולי וים טורכיז בתאילנד, לכן אני לא חי שם, אלא פה, כי זה בעצם אותו הדבר

הסיפור יצא חמצמץ, אבל אקזוטי באיזשהו מובן

למה אנשים לומדים כאן בארץ האבות נעימות איריות על חלילית ומקשיבים לניק קייב ובוב דילן לג'ים מוריסון וללו ריד ומחתרת הקטיפה בלא לזכור שהמטמון לא ירד לקבר עם מאיר אריאל? או סשה ארגוב? או שושנה דמארי

אלא חי וקיים בהווה ברוח ולא בגוף

למה מוסיקת טראנס טכנו אסיד מתקדמת, ולא צלילי חליל בדואי שאל המדבר היה שולח....ולא עוד שיריי ארץ ישראל הישנה והטובה

למה כל חייל שהשתחרר נוסע לחפש את עצמו בתאילנד או בקוס של העולם - אם יש הכל בלב

זה הכל כמו בן המלך והעני

זה רוצה לראות מה זה לחיות באשפתות - וזה רוצה לטעום זהב

מה טעם שן זהב בפה אם אין לגרוזיני מטבע לקנות את לחם חייו

ולהנות מטעמו

למה פיסת בד עם צבע עולה 14 מיליון דולר - ובפיסת בד אחרת עוטפים ישבני תינוקות

כיוון שבאחת ישנה רוח והשראה ובשנייה את מה שההשראה והרוח לא צרכו כדי להתקיים

האנרגייה בעולם היא אינסופית אבל היא משתנה לפי צו האופנה, וצו האופנה משתנה עם

הזמן

דלק יחסר בעולם בעוד עשרים שנה - אבל כורים גרעיניים יחזיקו עוד מאה, ואז מה

אחרי קץ המשאבים וחזון אחרית הימים - נדע ונבין הכל - אבל לשכל גם יהיה תחליף. לא שלא נתרפק עליו כבלהביט על ציורים ניאנדרטליים

מעשרים ושתיים אותיות ישנו מספר בלתי מוגבל לאפשרויות מילוליות

כל דבר יהיה ניתן להוכיח בבוא הזמן

והזמן ירחיק כוכב אחד מכוכב אחר - ירחיק גלאקסייה מגלאקסייה - היקום יתקיים בכל מקום אבל בשום מקום כבר לא יראו יקום

הקיום יסתיים כמו זמן שנע על ציר אחד ממקום למקום....כמו שמש על צירה....והשמש

גם היא תכלה את האנרגייה הספציפית שלה - היכולה להקביל לנקודה קטנה כמו נקודה של דפוס בסוף ספר של סופר סתם. אבל לשם כך המצאנו את תוארת תורת הקוונטים – כדי להשיב את השמש בקר בקר!!! אבל זה סוד, רז קטן הרובץ כתן מחופש ליונה

היקום יתנפץ כפצצה או כפרי רימון יד - מכדור קטנטן של דיו אדום של פרי רימון - לתוך עצמו - ומחוצה לו לכל עבר כהיפוך של עצמו - העשיר תמיד יירש - ולעני יהיה תמיד רק יין

כשלעני יין הוא חש עשיר - כשלעשיר יין הוא חש בדידות

עצב ושמחה הם הפכים ולא בכדי. אהבה ושנאה אף הם ולא בכדי. ובכל זאת הכל רבעים

של חמוץ מתוק מלוח וחריף. המתוק המתוק מידי כמרוכז בכדור סוכרזית יהיה מר

את זו ששנאתי אני שב ואוהב – אני מוקיר תודה לזמן שנתן לי להבין זאת

מוסיקה היא פס הקול המרצד בגלים ברבעים ושמיניות, לאוקטבה שמונה תוים אך הבריאה כולה רק בשבעה ימים

שבעה ימים בשבוע. שבעה יושבים על מת. והמת שבע מחייו. האם המת שבע מחייו עוד בחייו

הלב מפסיק לפעום - המוח עוד חש לשנייה. ואז דממה

אנו נבין את החשיבה הלוגית של השפה של הפה הדובר עיברית. ואת גודל עוצמת כל אות ותו בין אם נהיה פסיק קטן ביקום ובין אם האמת הצרופה, נמות בסוף עם טעם. אולי עם טעם של עוד עוד משהו שטרם ניסינו ויהיה טעם אקזוטי, או טעם שמרגיש לנו אקזוטי כי לא טעמנו אותו עשרות שנים. מעט טעם של קודש פרי הרימון יטעם רק זה שיוכל לדעת שרוחות קרירות, בסוף הקייץ, לא סתם מבשרות על סתיו....בסתיו לא סתם נושרים עלים....עלה עלה אל בדידות קמילתו, כה בודד אני לולא אהבתי. ואני אוהב מתוך הזדהות עם הגורל של הבדידות את עלי הגן – עלי גן גן עדן

עלים נשאפים אל ריאות – פותחים חלונות ורוח – ורוח בעלים לא ללא סיבה רוחשת נשירה. שירה לא סתם נכתבת – נשירת שיני חלב, התבגרות בכאבי התכווצות הלב – כפעימות היקום
המת-כווץ ומת-רחב

לא סתם הלב רחב ורחב זונה. היקום הוא לב מת-כווץ ומת-רחב

הזמן סוטה

הלב זונה

השכל מת

היקום קם

בוקר בסין כעת

לונדון שקעה בשינה עמוקה

בוול סטריט יתחיל יום העסקים הבא

אז מניות עולות

אז מניות שונות צונחות. צאן לטבח או בשר לטבח על פי מתכון השף

הימנון לעם. כמו הוראות אפייה של יהודים בתנור

טרנדים משתנים בין סתיו לחורף, מחורף לאביב, מאביב לקייץ – ולסתיו

אך תו סיום לי טרם בא

בראשית הלב פועם מת-כווץ ומת-רחב

מתר כדוריות אדומות ולבנות נורות כמו אורות מטאורים של טילים

אלתרמן ישן לו שינה של ישרים? האם ידע ממש לשמור נפשה של בת? הלא בתו מתה

בתו התאבדה
אז מה הטעם לשיר ילדתי שלי

אל תלכי לטייל בשדה המוזהב וחידת מרחביו

רוח בעלים, לא כאן נושבת. אף סיגריה לא ניצתת

בעלים בועלים נקבות בנקביהן.כן. אל כוכבים עיני מעריצים. אין פרטיות

הכל עלול להיות גלוי. שבט לוי הוא טעם הלוואי של שלש מאות כבשים. אני יודע דבר אחד הייתי פעם לרגע מרגעים. הייתי אלהים

ואלהים רבים רבים על נתחים של בריאה. ולא בכדי ברייה, ולא בכדי בריאה בגוף וגם בנפש

רק היא המגששת להביא תועלת לנשמה – באין דורש