כשתגיד לחבר קיבוץ חוף מיבטחים - איך הפכתי אמנות לשגעון, הוא יבין אותך

האם יש עיניין או קשר בין אמנות לשיגעון
למה התכוון המשורר כשכתב: איך הפכתי אמנות לשגעון

הפיכת האמנות לשגעון, או השגעון לאמנות
או האם השגעון הוא אמנות או להיפך
אני אלך צעד צעד
אני מניח שלא רבים יודעים ומכירים את המושג אמנות דיסטופית
אם לא - אמנות דיסטופית היא אמנות או יצירה
שנוצרת בדרך כלל על ידי חולי נפש
שיש להם צורך ליצור
אבל אין הם יוצרים מתוך מודעות למה שהם יוצרים
ואין הם מכירים כלל את המושג אמנות
ויותר מכך
אין הם מתייחסים ביצירתם לאמנות, כלהתייחס לתולדות האמנות
הם יוצרים לעצמם את הגלגל מחדש
במקום לגלגל אותו הלאה

אין לי ספק מזווית הראייה הסובייקטיבית שלי
שהצורך ליצור בא מאיזשהו שיגעון ליצור, או אובססיה ליצור
בתחום הקטן שיש לנו כיום במציאות - תרפייה ביצירה
אנשים נעזרים ביכולות הביטוי
לצאת בנפשם ורוחם מגופם או להשליך את שעל נפשם - ביצירה
גם במקרים דיסטופיים
וגם במצוקות נפשיות אחרות המשלבות את הידע באמנות
לדרך ביטוי והוצאת המרה הכחולה שעל ליבם עד לרפואה שלמה
אמנות לדעתי היא סוג של שגעון חיובי
צורך ביצירה ורצון הנוצר ליצור
הוא מצב בו אדם מודה שלולי היצירה אין חייו שווים פרוטה

שגעון יכול להיות שגעון ללא קשר לאמנות או יצירה
.
אבל אין מצב שיצירה ואמנות סיזיפית ודייקנית אולי אובססיבית משהו
היא נטולת שגעון כלשהו
משגעון להיות האמן הכי מוכר בעולם
שזה שיגעון גדלות בקנה מידה שכל גבר נמוך קומה
חושב שהוא נפוליאון בונאפארטה
.
ועד יצירה של אמנות דייקנית וסיזיפית שנוגעת בגבולות האוטיזם
למשל, כשאני יוצר לא משנה כמה רעש ומהומה תהיה סביבי
אני אהיה מרוכז בתוך עצמי
ויצירתי ולתוך כל עומקי מבלי לחוש את הרחש והרעש והמהומה שסביבי

להפוך אמנות לשגעון זה מתפצל ודו משמעי
מצד אחד הצורך של ואן גוך
ליצור את המציאות אותה הוא רואה
עם טכסטורות של מרבדיי שדות חיטה
או תחושת הבליטות והשקעים שבעלי הכותרת של חמניות
שהובילו לשגעונו דרך הניסיון
לממש ביצירתו את חזיונו וצורת ראייתו האישית את המציאות
ולהביע באופן אקספרסיוניסטי את התחושות שהוא ספג מהטבע
הצורך שלו לנסות להעשיר את הטכסטורה
במידה שווה למה שמשתקף בעינייו
כבעל יותר משני מימדים ולא בשיטת ההצללה
הביא אותו לתחושת האכזבה מעצמו
שלא הצליח להעביר את שהתכוון
גם אם היה קרוב לכך
ולעיתים רחוקות יותר אף הצליח בכך
היתה זו מלחמה
שסופה אוזן חסרה
ולאחר מכן ירייתו בעצמו והתאבדותו
בתיסכול נוראי
על שלא זכה למצוא את הדרך להביע את מראה עינייו
ולזה אני קורא להפוך אמנות לשגעון

ובמילים אחיה ואמות על ערך האמנות
כך ואן גוך הביא עצמו לקיצו

גם אם כיום אנו מוקירים ומאדירים את שמו של ואן גוך
ונפלאות יצירתו שאנו מזהים בבירור את סגנונו האישי
והתועלת שהביא למציאות לתולדות האמנות
כתוצאה מזווית ראייתו השונה של המציאות
כשציור אחד שלו שווה למעלה משבעים מיליון דולר
והוא עצמו בחייו הצליח למכור רק יצירה אחת בודדת
ובפרוטות
גם ידיעתו על הסכומים שציוריו ימכרו בחלוף מאתיים שנה
לא היו מנחמים אותו על אי השגת השלמות של מטרתו
ותחושת הכאב הדיכדוך או הדכאון ממש
שהביאו לקיצו

מצד שני באופן קליל יותר, כמו בשפת דיבור או שפת רחוב
להפוך תחביב כאמנות למיקצוע
זה משהו קצת משוגע בחברה שלנו
שלא יודעת להעריך אמנות
או לשווק אמנות
באופן שהאדם היוצר יוכל
לחיות ולבנות בית
ולהקים משפחה
ולקיים אותה מהתמקצעותו באמנות
במציאות שלנו לדאבוני זה הוא שיגעון
זה מה שנקרא חלומות באספמיה
זה להיות דון קישוט ולהלחם בתחנות רוח
כניסיון להתקבל לממסד על ידי האוטוריטות
של הממסד

על כל פנים שגעון זה משהו שעברתי בחיי באופן חד משמעי
עם כל הכובד של המילה שגעון
ותודה לאל, חזרתי מהדולפינריום הזה

מהם "חיים ושגעון" לולא האמנות המתווכת
לולא האמנות המנסה בכל שפותיה
לבטא את הרגשות שלנו
מה טעם החיים בלעדי שאר הרוח הזה

האם החיים היו ליפים וטובים יותר
נוחים יותר או עמוקים יותר כיום
מבלי יצר היצירה

האם לא בזכות תהליכי יצירה של נבירה בעצמנו ובמה שסובב אותנו
אנו מוצאים את הנפט או הנאורות אנו מגלים את מה שניתן להוסיף
לממלכת היש
לחוכמה דעת ובינה
טבע וחידת סיבתו וטעמו ומרחביו
הנסתרים בממלכת האין

הלא היינו נותרים חסרי תבונה או תודעה
חסרי שפה
חסרי לבוש
חסרי אמונה
חסרי תקווה
חסרי השכלה
חסרי אור מנורות
חסרי פיזיקה
חסרי מיקרוסקופים לראות את האטומים של עולמנו
חסרי התפתחות
חסרי יכולת הגנה על עצמנו
ללא האמנות
ללא היצירתיות
ללא דעת שיש רצון
והרצון נוצר ליצור

כשם שפחד הופך בדחף לצחוק הפחד הקדמון החושף שיניים